ערר 8053-08-21

תקציר

בפסק הדין החליט בית המשפט לקבל ערעור המבוסס על הוראת פטור לפי סעיף 19(ב)(6) לתוספת השלישית, שעניינה השבחה במקרקעין המוחזקים עשר שנים לפחות, המשמשים לבניית או הרחבת דירת מגורים עבור הבעלים או קרוב משפחתם. הפטור יחול אם ההשבחה נובעת מתכנית מאושרת שתוקפה היה לפני 1 בינואר 1950. בית המשפט מצא כי התקיימו כל התנאים לפטור זה, ובכך ביטל את חששות הוועדה המקומית לגבי בית ישן במגרש שלא שולם עבורו היטל השבחה. פרשנות משפטית התואמת את לשון הפטור ותכליתו, תוך הדגשה כי הוא כולל בנייה או הרחבה של בית מגורים, גם אם קיים בית קיים. בית המשפט ציין כי להוראה זו יש תכליות מפצה וחברתיות כאחד, והיא מאפשרת כיסוי רחב יותר ממגבלות לפי סעיף 19(ג), ובמיוחד מדגישה את הצדק החלוקתי. פרשנות מרחיבה זו משמעה שהפטור אינו מוגבל על ידי שטח או משך מגורים עבור הנישום או קרוב משפחתו, בניגוד להוראות אחרות. בהתייחסו לציטוטים ממקרים קודמים כמו קונבר ורביד, הדגיש בית המשפט כי תקדימים אלה תומכים במתן פטור יחיד רחב יותר מזה שבסעיף 19(ג). בסופו של דבר, פסק הדין שלל את עמדת הוועדה המקומית כי תרחיש של אי-אחריות שווה אוטומטית לפטור שניתן, במיוחד נוכח ראיות שלא הוכיחו מימוש קודם של פטורים מכוח תכניות היסטוריות, ומכאן אישר מחדש את זכותה של המערערת לפטור רחב יותר לפי סעיף 19(ב)(6).