עמ"ה 1077/00

תקציר

הערעור מתייחס לייחוס דמי שכירות ששילמה המערערת (שוכר אולם אירועים) למשכירים, לצורך קביעת המס המוכר בשנת המס 1993. השוכר דרש לייחס את התשלום, שבוצע בדצמבר 1993, לאותה שנה, ואילו רשויות המס ייחסו אותו לשנים קודמות, לפני תחילת העסק. לטענת רשויות המס, מדובר בהוצאה טרום עסקית, שאינה מוכרת לצורכי מס, בעוד השוכר טען כי יש לראות בה הוצאה שוטפת, שהיא מוכרת לצורכי מס. בית המשפט קבע כי השוכר לא הביא ראיות מספיקות לכך שהצדדים ייחסו את התשלום לשנת ביצועו, וכי סעיף 50 לחוק החוזים, המאפשר לחייב לפרט לאיזה חוב יש לזקוף את התשלום, אינו חל בדיני המס במקרה זה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענתו החלופית של השוכר לפיה יש לייחס את התשלום באופן יחסי לכל השנים שהיו "פתוחות" בעת התשלום, לרבות התקופה שקדמה לתחילת העסק. עוד קבע בית המשפט כי טענת השוכר כי דמי השכירות צריכים להיחשב כהשקעה בקרקע המוחכרת, ולפיכך מוכרת לצורכי מס לפי כללי מס הכנסה (ניכוי דמי חכירה), אינה נכונה, שכן הקרקע לא שימשה לייצור הכנסה בתקופה שלפני העסק. לפיכך התקבל הערעור, ודמי השכירות יוחסו לכל השנים הפתוחות, כולל התקופה שלפני הקמת העסק, ובכך אפשרו לשוכר ניכוי מס גדול יותר.