ת"א 19367-08-17

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב תביעה כספית בגין עסקת מקרקעין. התובעת, חברה בשם מקורת בקרה אחזקות בע"מ, תבעה את הנתבעת לפיצוי של 2.5 מיליון ש"ח כפי שנקבע בהסכם פיצוי. בהסכם נקבע כי אם ייחתם הסכם מכר בין בעלי הקרקע לבין צד שלישי, הנתבע ישלם לתובע פיצוי זה. התובע טען כי הנתבעת, שפעלה כיזמית, סיכלה את מימוש העסקה ולכן חייבת להם את הפיצויים. עם זאת, הנתבע טען כי הסכם הפיצוי נועד להוות דמי יציאה עבור התובע להתרחק מהעסקה לזמן מוגבל, המאפשר לנתבע להמשיך בעסקה עם צד שלישי ספציפי. בית המשפט מצא כי פרשנותו של הנתבע להסכם עולה בקנה אחד עם חומר הראיות. לתובעת הייתה הזדמנות לקדם את עסקת המקרקעין אך היא לא פעלה על פיה. יתר על כן, התביעה שלפנינו לא הייתה תביעת נזיקין או תביעה חוזית אלא בקשה לפיצוי כספי על בסיס הסכם הפיצוי. לפיכך, פרשנותו המצמצמת של ההסכם, לטובת גרסת הנתבע, הביאה את בית המשפט למסקנה כי התובעת אינה זכאית לפיצוי הנתבע. משכך, דחתה השופטת את התביעה לגופה והורתה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע בסך 25,000 ₪.