ת"א 1890/05

תקציר

תושבי האגודה השיתופית בצרה תבעו את מינהל מקרקעי ישראל כדי לאלץ אותו לחתום עמם על הסכמי חכירה על קרקעות עליהן התיישבו בשנות הארבעים. התובעים טענו כי יש להתיר להם להשתמש בקרקע למטרות שאינן חקלאיות, לרבות מסחר ותעשייה, כפי שסוכם במקור עם הסוכנות היהודית. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות התובעים אינן תקפות. ראשית, התובעים זכו דה פקטו ליחס של חוכרים על ידי המינהל, והעיכוב בחתימה על הסכמי חכירה רשמיים נבע ממכשולים בירוקרטיים והתנגדות האיגוד החקלאי. שנית, הסכמי החכירה הסטנדרטיים שנוסחו על ידי המינהל, שנחתמו מעת לעת על ידי האגודה השיתופית בצרה, קבעו במפורש כי הקרקע מיועדת לעיבוד חקלאי בלבד. התובעים היו מודעים להסכמים אלה ולתוכנם, ועל כן לא יכלו לחלוק עתה על תנאיהם. בנוסף, המסמכים שהציגו התובעים, לרבות חוזים עם הסוכנות היהודית וקק"ל, לא תמכו בתביעתם לזכויות שימוש שאינן חקלאיות. מטרת ההסדר, כפי שנקבעה בהודעת קק"ל ובתקנון האגודה, הייתה מעורפלת מכדי לקבוע את היקפם המיועד של שימושים אלה. יתר על כן, השיהוי שביצעו התובעים בהגשת התביעה עד כה חרג מתקופת ההתיישנות, החלה על מקרה זה כתביעת התחייבות חוזית ולא תביעת זכויות במקרקעין. לבסוף, בית המשפט הורה למינהל לחתום על הסכמי השכירות הרשמיים בתוך 60 יום על בסיס החוזים האחידים של המינהל, וקבע כי על התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.