עמ"נ 10411-09-17

תקציר

התיק עוסק בערעור על החלטה להעניק איחוד משפחות לאזרח ישראלי ולבת זוגו הזרה. המערערת טוענת כי המשיב עודנו נשוי לשתי נשים, דבר המהווה ביגמיה, ועל כן יש לדחות את הבקשה לאיחוד משפחות. המשיבים מודים כי המשיב ניהל בעבר מערכות יחסים ביגמיות, אך טוענים כי אין זה המצב עוד. השאלה המרכזית היא האם למשיב יש כיום נישואים ביגמיים אם לאו. השופט פוסק לטובת המערער וקובע כי נישואיו של המשיב לאישה השנייה עדיין עומדים בעינם. השופט מבסס החלטה זו על מספר ראיות מנהליות. ראשית, אשתו השנייה של המשיב מתגוררת באותו מתחם עם המשיב והם חולקים תשתיות. שנית, המשיב מסיע את האישה השנייה לרופא, והם חולקים ארוחות חג ונוסעים יחד. שלישית, קצבאות הילדים לילדיה של האישה השנייה משולמות לחשבון בנק משותף, דבר המעיד על המשך הקשר. זאת ועוד, האישה השנייה מגדלת את ילדיו של המשיב מנישואין אחרים, דבר המרמז על קשר זוגי. השופט מגיע למסקנה כי המשיבים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת הקשר של המשיב עם האישה השנייה שאינם נשואים. מאחר שהמשיב ניהל בעבר מערכת יחסים ביגמית, נטל ההוכחה מוטל על המשיבים, בהם לא עמדו. לפיכך, השופט מחליט לקבל את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי החלטת המערער לדחות את איחוד המשפחות הייתה סבירה והתבססה על ראיות מנהליות משמעותיות.