ע"א 1823/00

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין הדוחה תביעה בגין אי עמידה בתקופת ההתיישנות בת שלוש השנים להגשת תביעת ביטוח בבית המשפט, כמפורט בחוק חוזה הביטוח (התשמ"א-1981). המערערים טענו כי המבטחת המשיבה הודתה בחבות עיקרית וכי העניין היחיד שבמחלוקת הוא סכום השיפוי. לטענתם, מדובר ב"הודאה בקיומה של זכות" לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, שיש בה כדי להפעיל מחדש את תקופת ההתיישנות. השופטת דחתה עמדה זו, והסכימה עם קביעת בית משפט השלום כי המשא ומתן והתכתובות בין הצדדים היו ניסיון לפשרה ואינם עולים כדי הודאה באחריות. זאת ועוד, הדגישה השופטת כי הערכת השווי של המבטחת לגבי המלאי הגנוב, שלטענת המערערים מהווה הודאה, היא רק מרכיב אחד של עילת התביעה ואינה מהווה הודאה בתביעה כולה. משכך, אישר השופט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ודחה את התביעה מחמת התיישנות. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשאת בהוצאות המשפט והערעור של המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין.