ת"א 64259-02-24

תקציר

בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, בתיק ת"א 64259-02-24, שערי גבעתיים בע"מ ואח' נ' ס.פ.י פתרונות חניה 2014 בע"מ, נדונה תביעה כספית על סך 2,425,000 ₪, שהוגשה על ידי חברת שערי גבעתיים בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד חברת ס.פ.י פתרונות חניה 2014 בע"מ (להלן: "הנתבעת"). **רקע ועיקר טענות הצדדים:** התובעת, יזמית וקבלנית מבצעת של פרויקט תמ"א 38/1, התקשרה עם הנתבעת, העוסקת באספקת מתקני חניה, בחוזה לאספקת והתקנת מתקן חניה אוטומטי ל-13 מקומות חניה בפרויקט, תמורת סך של 1,020,000 ₪ + מע"מ. ההסכם כלל אבני דרך לתשלומים, כאשר הנתבעת התחייבה לייבא את המתקן מסין. התובעת שילמה לנתבעת סך של 700,000 ₪ + מע"מ. למרות זאת, מתקן החניה מעולם לא סופק ולא הגיע לישראל. עקב כך, התובעת נאלצה להתקשר עם ספק חלופי, חברת שקמה, אשר סיפקה והתקינה מתקן חניה ל-12 מקומות חניה תמורת 1,150,000 ₪. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה באופן יסודי את ההסכם, וכי הפרה זו גרמה לעיכוב משמעותי בהשלמת הפרויקט, לנזקים נוספים ולעלויות נוספות, המוערכים בסך כולל של 2,425,000 ₪. הנתבעת, מנגד, טענה כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה, לרבות הכנות הנדרשות והתשלומים במועדם. כן טענה הנתבעת כי מגפת הקורונה היוותה כוח עליון, וכי פעלה בתום לב בניסיון למזער את הנזקים. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט קבע כי הנתבעת **הפרה באופן יסודי** את התחייבותה לספק ולהתקין את מתקן החניה. כמו כן, נקבע כי הנתבעת פעלה **בחוסר תום לב** בכך שהטעתה את התובעת בנוגע לכוונתה לספק מתקן חלופי באמצעות חברת שקמה. נקבע כי לא מתקיימות נסיבות של כוח עליון, וכי טענות הנתבעת להפרות מצד התובעת לא הוכחו. **ממצאים עיקריים:** 1. **הפרת ההסכם:** הנתבעת התחייבה לספק מתקן חניה, שלא סופק מעולם. למרות תשלומים שבוצעו על ידי התובעת, המתקן לא יוצר, לא נשלח ולא הגיע לישראל. 2. **חוסר תום לב:** הנתבעת ניסתה ליצור מצג שווא כאילו היא פועלת למצוא פתרון חלופי באמצעות חברת שקמה, בעוד שבפועל, התנהלותה גרמה לעיכובים נוספים ולא הציגה פתרון אמיתי. 3. **כוח עליון:** בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי מגפת הקורונה מהווה כוח עליון. נקבע כי שלב הייצור היה אמור להסתיים עוד לפני פרוץ המגפה, וכי הנתבעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין המגפה לבין אי אספקת המתקן. 4. **עיכוב בפרויקט:** נקבע כי הפרת ההסכם מצד הנתבעת והתנהלותה חסרת תום הלב גרמו לעיכוב של 11 חודשים בהשלמת הפרויקט. 5. **הימנעות מהבאת ראיות:** בית המשפט הדגיש את הימנעות הנתבעת מלהביא עדים רלוונטיים (כמו מנכ"לים ואנשי מפתח) ואת חוסר הידע של העדים שהובאו מטעמה בנוגע לעובדות המרכזיות, כראיה הפועלת לחובתה. כמו כן, הנתבעת לא הציגה את כלל ההסכמים וההתנהלות מול הספק בסין, דבר הפועל לחובתה לעניין טענת הסיכול. **פסיקת פיצויים:** בית המשפט פסק לתובעת פיצויים בסך כולל של **455,461 ₪**. הפיצויים כוללים: * **הפרש עלות מתקן החניה:** 130,000 ₪ (ההפרש בין עלות המתקן המקורי לעלות המתקן החלופי). * **תשלום ששולם ולא הושב:** 112,000 ₪ (הפרש בין הסכומים ששולמו לנתבעת לבין הסכום שחולט בערבות הבנקאית). * **אובדן חניה אחת:** 78,461 ₪ (על פי חישוב עלות מקום חניה לפי ההסכם המקורי). * **פיצוי למשפחת רייסמן:** 70,000 ₪ (פיצוי ששולם בגין איחור במסירה). * **פיצוי חלקי למשפחת יעקובי:** 65,000 ₪ (חלק מהפיצוי ששולם בגין איחור במסירה, שהוכח). **נזקים שנדחו:** רוב ראשי הנזק שנתבעו (בגין העסקת מנהל פרויקט, מנהל בטיחות, ביטוח, חשמל, מים, אחזקה, התאמות שונות, הארכת ערבויות, אשראי בנקאי, עמלת ליווי, עלות הון עצמי) נדחו בשל חוסר פירוט, היעדר אסמכתאות או הימנעות התובעת מלהניח תשתית עובדתית מינימלית. **הוצאות משפט:** בנוסף לפיצויים, הנתבעת חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 68,500 ₪ (13,500 ₪ הוצאות משפט + 55,000 ₪ שכר טרחה), מתוך התחשבות בכך שהנתבעת לא לקחה אחריות על התנהלותה, לא החזירה את כל הכספים שקיבלה, והצריכה את התובעת לניהול הליך משפטי ממושך. **סיכום:** בית המשפט קבע כי הנתבעת הפרה את ההסכם באופן יסודי ופעלה בחוסר תום לב, והטיל עליה לשלם לתובעת פיצויים בסך כולל של 455,461 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה מדגיש את החשיבות של עמידה בהתחייבויות חוזיות, את ההשלכות של חוסר תום לב בניהול מו"מ וביצוע חוזים, ואת האחריות המוטלת על צדדים לחוזה להוכיח את טענותיהם באמצעות ראיות מתאימות.