בע"ח 16905-09-20

תקציר

במסגרת החלטה זו, בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בפני השופט יובל ליבדרו, דן בבקשה לקבלת חומר חקירה (בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי) שהוגשה על ידי המבקש, נאשם בעבירות של אינוס ומעשים מגונים במשפחה. הבקשה הופנתה לעיון במסמכים רפואיים וסוציאליים מתיקה האישי של המתלוננת (שהיא סבתו החורגת של המבקש) בהוסטל "בית קשת", וכן חומר שנערך בעניינה על ידי פסיכולוג שטיפל בה. **עיקרי הבקשה והטיעונים:** * **המבקש** טען כי עדותה של המתלוננת היא הראיה המרכזית נגדו, וכי חומרים רפואיים-נפשיים אודותיה יכולים להטיל ספק בכשירותה להעיד או באמינות עדותה, במיוחד לאור העובדה שהתלונות נוגעות לאירועים שאירעו לפני שנים רבות. לטענתו, אף היחידה החוקרת פנתה בעצמה לקבלת חומרים אלו, מה שמצביע על רלוונטיותם גם בעיני המדינה. המבקש הדגיש כי קו ההגנה שלו הוא כפירה מוחלטת במגע מיני, והחומר המבוקש חיוני לצורך הכנת הגנתו. * **המשיבה (מדינת ישראל)** התנגדה לבקשה. לטענתה, הבקשה צריכה להתברר לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי (ולא 74), שכן החומר המבוקש אינו "חומר חקירה" רלוונטי. המשיבה טענה כי כבר העבירה לב"כ המבקש "פרפרזות" של החומר. עם זאת, אישרה כי המתלוננת ואימה הסכימו לחשיפת חומר גולמי, בכפוף להחלטת בית המשפט. **סוגיות מרכזיות ודיון משפטי:** 1. **אכסניה דיונית: סעיף 74 או 108 לחסד"פ?** * בית המשפט עמד על הלכת "עניין סעד" (בש"פ 8815/15), הקובעת כי ככלל, בקשה לחומר רפואי-נפשי שחל עליו חיסיון, המבוקשת לצורך בחינת כשירות עד להעיד, תידון לפי סעיף 108 לחסד"פ בפני המותב הדן בתיק העיקרי. * עם זאת, בית המשפט מצא לדון בבקשה במסגרת סעיף 74 בשל שלושה טעמים: * היחידה החוקרת עצמה פנתה לקבלת חומרים אלו, מה שמצביע על כך שהם נחשבים לחלק מ"חומר החקירה". * המתלוננת ואמה הסכימו לחשיפת המידע, מה שמבטל את הצורך בהגעה למתן עדות לצורך קבלת תגובתן. * המשיבה כבר העבירה פרפרזות, מה שמחליש את הצורך לעצור את הדיון. 2. **מהו "חומר חקירה"? מבחן הרלוונטיות והאיזון:** * בית המשפט חזר על הגישה המרחיבה למושג "חומר חקירה", הכוללת ראיות רלוונטיות בעקיפין, ככל שהדבר נחוץ להגנת הנאשם ולהליך הוגן (סעיף 74 לחסד"פ). * ההכרעה בשאלת היותו של חומר "חומר חקירה" נעשית על פי מבחן הרלוונטיות לטיב הראיות ולסוגיות שבמחלוקת. * ב"עניין שיינר" (בש"פ 8252/13), תוארה תורת "שני השלבים": * **שלב ראשון:** האם החומר הוא "חומר חקירה" מבחינת רלוונטיות. אם לא, הבקשה נדחית. * **שלב שני:** אם החומר הוא "חומר חקירה", נבחן האם חל עליו חיסיון או שישנם אינטרסים מוגנים אחרים (כמו פרטיות המתלוננת). במקרה של חיסיון יחסי או אינטרס מוגן, עורך בית המשפט איזון בין אינטרס ההגנה לאינטרסים אלו. ככל שהזיקה להגנה חלשה יותר, כך עולה משקל הפגיעה בזכויות צדדים שלישיים. * בהתייחס לחומרים רפואיים/פסיכיאטריים, צוין ב"עניין פלוני" (בש"פ 5400/01) כי הרלוונטיות תלויה במהות החומר, הקשרו, ויחסו לאירוע, וכן ביכולתו להשפיע על מהימנות העד או כשירותו להעיד. גם חומר חסוי יכול להיחשב "חומר חקירה" המחייב בחינה. * בית המשפט הדגיש את הצורך לאזן בין זכות הנאשם להליך הוגן לבין זכויותיה החוקתיות של המתלוננת (פרטיות, כבוד), והאינטרס הציבורי (מניעת הרתעת מתלוננות, שמירה על התהליך הטיפולי). **החלטת בית המשפט:** לאחר עיון בחומר הגולמי ובתיק החקירה, בית המשפט הגיע למסקנה כי **רוב החומר הגולמי אינו רלוונטי להליך ואינו יכול לסייע להגנת המבקש**. הפרפרזות שהועברו כבר למבקש נראו כמענה ראוי לגילוי הנדרש. עם זאת, **בית המשפט הורה על מסירת פרטים ספציפיים ומצומצמים** מהחומר הגולמי לידי ב"כ המבקש, תוך שהוא מציין כי פרטים אלו מיועדים לשימוש בהליך המשפטי בלבד ולא להצגה למרשו. פירוט הפרטים שמסירתם הותרה: * פרט שסומן בקו תחתון כחול במסמך מבית החולים "סורוקה" מיום 6.9.2017. * פרט שסומן בקו תחתון כחול בפסקה האחרונה של עמוד שני במסמך מ"בית קשת" מיום 24.5.2020. * פרטים שסומנו בקו תחתון כחול בפסקה שלישית של עמוד שני במסמך מ"בית קשת" מיום 21.6.2020. **חידושים ודגשים משפטיים:** * **הסכמת המתלוננת כגורם משפיע:** במקרה זה, הסכמת המתלוננת ואמה לחשיפת המידע, הגם שאינה מכרעת, שימשה כטעם משמעותי להידון בבקשה במסגרת סעיף 74, בניגוד לכלל שנקבע ב"עניין סעד". * **פרשנות מרחיבה לחומר חקירה:** בית המשפט אישר את הפרשנות המרחיבה למושג "חומר חקירה" בפסיקה, אך הדגיש כי גם במקרים אלו, יש לבחון בזהירות את הזיקה בין החומר לבין השאלות שבמחלוקת. * **איזון עדין בין זכויות:** ההחלטה מדגימה את האיזון המורכב שבית המשפט נדרש לו בין זכות הנאשם להגנה לבין זכויות המתלוננת (פרטיות, כבוד) ושיקולים ציבוריים. * **מזעור פגיעה בפרטיות:** גם כאשר מורה בית המשפט על גילוי חומר, הוא מדגיש את החובה למזער ככל הניתן את הפגיעה בפרטיות, באמצעות הגבלת השימוש בחומר והיקפו. * **שיקול דעת בית המשפט בחשיפת פרטים:** בית המשפט השתמש בשיקול דעתו כדי להורות על גילוי נקודתי של פרטים ספציפיים, אשר לפי הבנתו היו להם זיקה להגנה, גם אם רוב החומר נדחה. בסופו של דבר, ההחלטה מיישמת את העקרונות הידועים בדיני ראיות והגילוי, תוך התאמה לנסיבות הספציפיות של המקרה, ובפרט להסכמת המתלוננת ולפעולות היחידה החוקרת.