סע"ש 34693-03-17

תקציר

המחלוקת נסובה סביב יחסי העבודה בין פועל בניין, התובע והחברה הנתבעת. נקודות המחלוקת המרכזיות היו שיעור השכר הקובע, היקף עבודתו של התובע, נסיבות פיטוריו ותשלומים שונים שלטענת התובע לא קיבל. בית המשפט דחה את טענת התובע כי שכרו היומי עמד על 245 ₪, ודחה את טענת הנתבעת כי תלושי השכר שיקפו נאמנה את התשלומים שבוצעו. עם זאת, השופט דחה את טענתו החלופית של התובע להפרשי שכר מינימום, שכן הוא לא הביא ראיות התומכות בטענתו. באשר להיקף העבודה, טען התובע כי עבד לפחות 20 ימים בחודש, דבר שהנתבעת חלקה עליו. בית הדין צידד בנתבע, וקיבל את דו"ח שירות התעסוקה המעיד על היקף עבודתו בפועל של התובע, ממנו עולה כי עבד בממוצע 17 ימים בחודש. כתוצאה מכך, תביעתו של התובע לתשלום שעות נוספות התקבלה באופן חלקי, כאשר השופט פסק לו 10,253 ₪, המהווים חצי שעה נוספת ליום עבור ימי העבודה. גם נסיבות פיטוריו של התובע היו שנויות במחלוקת. בית הדין קבע כי התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר, ולכן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לתשלום בגין פקיעת ההודעה המוקדמת, למעט הסכומים שהופקדו בשירות התעסוקה וישוחררו לו. תביעות התובעת לשכר עבור חודש אפריל 2016, הפרשות לפנסיה, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון חופשות וקרן השתלמות התקבלו באופן חלקי. הנתבע חויב לשלם לתובע סכומים אלה, בסך כולל של 19,671 ₪, לאחר ניכוי תקופת ההודעה המוקדמת שהתובע חייב וכל הכספים העומדים לרשות התובע משירות התעסוקה. מנגד, בית המשפט דחה את תביעות התובעת להפרשי שכר מינימום, שכר לחודש אפריל 2016, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שי לחג ופיצויים לפי חוק הגנת השכר, מחוסר ראיות או התפטרות התובעת. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, שכן בית המשפט מצא יסודות של חוסר תום לב בטענות התובע. לכל צד יש זכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום. הסכומים שייפסקו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק החל מיום 30.4.2016 ועד לפירעומם המלא.