ב"ש 1/86

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר בערבות משיב שהואשם בזיוף מטבע. בית המשפט העליון קבע בעבר כי מעצרו של המשיב מוצדק בשל חומרת העבירות שביצע. עם זאת, שופט בית המשפט המחוזי שדן במשפט, הכריע גם בבקשה מאוחרת יותר לשחרור בערבות, וטען כי התשתית העובדתית למעצר השתנתה. השופט סירב להביע דעה בעניין והורה על שחרורו של המשיב, שכן המשפט הסתיים ולא היה חשש להשפיע על עדים. בית המשפט העליון דחה את החלטת בית המשפט המחוזי בקובעו כי ככלל, אין זה רצוי, אך לא אסור, ששופט שדן בבקשת מעצר ינהל גם את המשפט. בפסק הדין נקבע כי שופט המפקח על משפט רשאי לשחרר נאשם בערבות אם השתנתה התשתית העובדתית למעצר, מבלי לתת החלטה מפורטת. במקרה זה, בית המשפט העליון מצא כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מוצדקת, שכן התשתית העובדתית למעצר נותרה על כנה. זאת ועוד, בית המשפט העליון הדגיש כי שופט בית המשפט המחוזי היה צריך להימנע מלציית לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון בנוגע להצדקת המעצר וכי טענת התביעה, ממנה משתמע כי שחרור המשיב יהיה שקול לזיכוי, משוללת כל יסוד. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי יש להשאיר את המשיב במעצר בשל חומרת העבירות שבוצעו ובהיעדר שינוי נסיבות, והפציר בשופט לסיים את המשפט במהירות.