ת"א 35072/08

תקציר

התובע, שבבעלותו דירה בבניין הרשום על שם מינהל מקרקעי ישראל, תבע את שלושת בעלי הדירות האחרים באותו בניין, וכן את מנהל מקרקעי ישראל וחברה משכנת בשם סלע, הפועלת כמתווכת בין הדיירים לבין מנהל מקרקעי ישראל. התובעת מבקשת לפרק את השותפות במקרקעין עליהם ממוקם הבניין ולרשום את הבניין כבית משותף. התובעת טוענת כי קיימות זכויות לא רשומות הקשורות לדירתה וכי סלע התחייבה לרשום זכויות אלו אך לא עשתה כן. עוד היא טוענת כי חלק מהנתבעים בנו שלא כדין על גג וחצר הבניין ומבקשת פיצוי כספי על כך, כמו גם על עוגמת נפש. בינתיים, שני נתבעים הגישו תביעה נגדית לפיצויים, בטענה כי התובע עושה שימוש בלעדי ברכוש המשותף של הבניין. בית המשפט קובע כי נוכח הדם הרע בין התובע לנתבעים, פירוק השותפות הוא האפשרות היחידה. ממצאי המומחה תומכים בפירוק זה, אך רישום זכויות החכירה של הדירות חייב להקדים אותו. לפיכך, בית המשפט מורה לסלה, שעליה מוטלת חובה ציבורית בעניין זה, לרשום זכויות אלה. מצבו הפיזי של הנכס מצביע על כך שרישום הבניין כבית משותף הוא ראוי, אך הנסיבות המשפטיות הנוכחיות אינן מאפשרות זאת לפני רישום זכויות החכירה. בית המשפט מורה לנתבעים שבנו על הגג לשלם לתובע את יתרת התשלומים, אך דוחה את טענותיה הכספיות של התובעת כנגד הנתבעים האחרים ומוצא אותן משוללות כל יסוד. בנוסף, בית המשפט דוחה את התביעה שכנגד של הנתבעים, שכן מרבית ההוצאות הנתבעות לא הוכחו, והיתר אינן מוצדקות. כל צד אחראי להוצאותיו, אך הנתבעים התובעים שכנגד חייבים לשלם לתובע 2,000 ₪ הוצאות משפט ו-5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בגין אי הגשת הצהרה מסכמת במועד.