עמ"ת 65676-12-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על מעצרו של המערער. בית המשפט ציין כי ניתן להוציא צו מעצר אם קיימות ראיות לכאורה לאשמה, עילות מעצר ואין דרך אחרת להשיג את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו של הנאשם – במקרה זה, המערער. השופט ציין כי די בהצהרותיו של המערער עצמו בהודעת הערעור כדי לבסס ראיות לכאורה לאשמתו. טענות המערער בדבר משקלן של הראיות ומהימנותם של עדים נמצאו בלתי ראויות בשלב זה של הליך המעצר. השופט הסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא בדבר ראיות לכאורה ועילות מעצר על סמך הראיות והטיעונים שהוצגו. גם טענות המערער בדבר אכיפה בררנית, חוסר ראיות ואפליה נדחו, שכן השופט מצא אותן חסרות שחר. זאת ועוד, הסכימה השופטת עם קביעתו של בית משפט קמא כי עילות המעצר, לרבות מסוכנות, חשש לשיבוש הליכי משפט וסכנת התחמקות, מתקיימות במקרה זה. השופט הדגיש כי אי תושבותו של המערער בישראל והיעדר רישיון כניסה שקלו לטובת המעצר. נוכח עוצמת הראיות ונימוקי המעצר, הגיע השופט למסקנה כי החלטת בית משפט קמא לעצור את המערער הייתה מוצדקת ודחה את הערעור. למערער שמורה הזכות לבקש ערעור נוסף בתוך 30 יום.