בג"צ 332/61

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך על חלקת קרקע בעמק יזרעאל, שם הגישו המבקשים, בעלי קרקעות מישראל, תביעה נגד המשיבים להסרת ידיהם מהקרקע. המשיבים תבעו זכויות במקרקעין וביקשו להצהיר על זכותם לפי פקודת האריס (פרוטקשן). המבקשים שכרו תחילה את שירותיו של עו"ד קהתי שייצג אותם, אך הוא חזר בהם במהלך הישיבה הראשונה של הוועדה המיוחדת. לאחר מכן ייצג אותם עו"ד מק. במהלך הדיונים נעשו ניסיונות להגיע לפשרה, ויו"ר הוועדה (המשיב מס' 8) היה מעורב במשא ומתן זה. המשיב מס' 8 קיבל שיחת טלפון מצד שלישי בה הביע את נכונותם של בעלי הקרקע למכור את הקרקע, אותה ציין בפני עורכי הדין במהלך הדיון. עובדה זו, יחד עם חקירתו של המשיב מס' 8 את העד, מוחמד אחמד טלאעה, הביאו את המשיבים לבקש את פסילתו של המשיב מס' 8. בעוד המשיב מס' 8 הסכים לחזור בו, דחו שני חברי הוועדה האחרים את טענות המשיבים. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט העליון, וטענו כי אין לפסול את המשיב מס' 8. בית המשפט העליון הסכים עם המבקשים, בקובעו כי בקשת המשיבים אינה מוצדקת וכי הנמקתו של היו"ר פגומה. בית המשפט הדגיש כי הוועדה אינה בית משפט וכי על פי תקנות ההגנה על אריסים (סדרי דין), הוועדה רשאית להשיג ראיות כראות עיניה. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי כלל הצדק הנתפס כנעשה, הוא אמת מידה אובייקטיבית, ופסילתו של המשיב 8 על יסוד טענותיהם חסרות הבסיס של המשיבים אינה סבירה. החלטת בית המשפט הייתה כי יש להסיר את הצו על תנאי ולהמשיך ולהמשיב מס' 8 להמשיך לכהן כיו"ר הוועדה המיוחדת. כמו כן, חויבו המשיבים לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין.