רע"א 6059/04

תקציר

פסק הדין המדובר נראה כדחיית ערעור מטעמים פרוצדורליים. התביעה המקורית בפני בית המשפט המחוזי, ע"פ 1738/00, נדחתה משום שהמבקש לא הפקיד ערבות כנדרש. לאחר מכן ערער המבקש על שתי החלטות ביניים שניתנו על ידי רשם בית המשפט המחוזי – האחת נוגעת לדרישה להבטחת הוצאות המשיב בערבות, והשנייה נוגעת לתיקון הפרוטוקול. עם זאת, מאחר שכבר ניתן פסק דין בתיק העיקרי, הערעורים על החלטות הביניים נחשבו בטלים. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אך גם זו נדחתה. דחיית ערעורו של המבקש התבססה על פסק הדין הקודם ברע"א 476/90 מיטב הנדסה בע"מ נ' מדינת ישראל. באותו מקרה נקבע כי אם ניתן פסק דין סופי בהליך העיקרי, כל ערעורי ביניים בטלים משום שהם "נבלעים" בפסק הדין העיקרי. השופט, השופט דותן, הסתמך על תקדים זה כדי לקבוע כי הברירה היחידה של המבקש היא לערער על פסק הדין העיקרי, דבר שכבר עשו. החלטות הביניים של הרשם הפכו לבלתי חוקיות כתוצאה מפסק הדין הסופי, וניתן היה לערער עליהן רק במסגרת ערעור על אותו פסק דין עיקרי. מאחר שהמבקש כבר הגיש ערעור כאמור (ע"א 5234/04), בקשת רשות הערעור על החלטות הביניים הייתה מיותרת ולכן נדחתה. פסק דין זה, שניתן ביום 2.8.2004, מחזק את העיקרון לפיו יש להכריע בערעורי ביניים בטרם יינתן פסק דין סופי בתיק העיקרי, שאם לא כן הם בטלים.