ת"א 13923-05-18

תקציר

הנתבע שכר נכס מיכין חקל ולאחר מכן העביר אותו לצד שלישי. יכין חקל הודיע לנתבעת כי חוזה השכירות יקוצר, ודרש מהנתבעת לפנות את הנכס עד דצמבר 2017. הנתבעת לא עשתה כן והמשיכה להחזיק בנכס עד אפריל 2018. התובעת, אשר רכשה את זכויותיה וחובותיה של יכין חקל בקשר לחכירה, תבעה את הנתבעת על כך שלא התפנתה במועד ותבעה דמי שימוש יומיים, פיצוי מוסכם וריבית פיגורים כפי שנקבע בהסכם השכירות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הסכם השכירות בין יכין חקל לבין הנתבעת תקף ומחייב. טענות הנתבע בדבר זיוף, מרמה ומצג שווא בנוגע להסכם לא הוכחו. לפיכך, ההודעה על קיצור תקופת השכירות הייתה כדין, והנתבע התמהמה בפינוי הנכס. עם זאת, בית המשפט קבע כי דמי השימוש, שנקבעו על 2,000 שקל ליום, מייצגים פיצויים בגין הפינוי המאוחר ודמי השכירות בגין תקופת האיחור, שהיוו כפל תשלום. התובעת הייתה זכאית לסכום הגבוה יותר של 2,000 ₪ ליום, בניכוי דמי השכירות ששולמו בתקופת האיחור. בנוסף, קבע בית המשפט כי הפיצוי המוסכם בסך 75,000 ₪ בגין הפינוי המאוחר, כאמור בהסכם השכירות, מהווה פיצוי כפול יחד עם דמי השימוש, שכן שניהם מתייחסים לאותה הפרה. לפיכך, התובעת לא הייתה זכאית לשניהם. בית המשפט דחה גם את תביעתה החלופית של הנתבעת להפחתת הפיצוי המוסכם, וקבע כי היא מופרזת ללא יחס סביר לנזק הנראה לעין בעת כריתת החוזה. בסיכומו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 92,579 ₪, שכללו דמי שימוש בניכוי דמי שכירות, וריבית פיגורים. סכום זה לא כלל מע"מ, והנתבעים חויבו גם באגרת בית משפט מידתית ובשכר טרחת עורכי דין. הסכום הכולל היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד פסק הדין.