ע"א 2153/01

תקציר

המקרה כרוך במערכת מורכבת של עובדות סביב ביטוח של רכב אולדסמוביל ותאונה שבאה בעקבותיו. בעל הרכב, קאסם, ביקש מגיסו נימר לבטח את הרכב במסגרת הפוליסה של נימר במקום לבטל את הביטוח הקודם שלו באאודי. נימר הסכים ועשה את הסידורים הנדרשים, אך מסר מידע שגוי לחברת הביטוח. חברת הביטוח, דולב, לא הייתה מודעת לכך שקאסם הוא הבעלים האמיתי של הרכב. במהלך נסיעת מבחן, האולדסמוביל היה מעורב בתאונה ופגע ברכב אחר. בעל הרכב השני, האשם עות'מאן, תבע פיצויים. בית משפט קמא פסק לטובת עות'מאן, וקבע כי על דולב לפצות אותו על הנזקים משום שלנמר הייתה "זיקה ביטוחית" לרכב. עם זאת, ערכאת הערעור לא הסכימה. בית המשפט קבע כי אין קשר ביטוחי תקף בין נימר לבין האולדמוביל משום שלא היה לו עניין משפטי או כלכלי ברכב. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי חוזי ביטוח מחייבים תום לב וגילוי מידע רלוונטי. מאחר שנימר מסר פרטים שגויים על הבעלות ברכב, הייתה לחברת הביטוח הזכות לבטל את הפוליסה או להפחית את אחריותה. השופטים הגיעו למסקנה כי כל מבטח סביר לא היה מבטח את הרכב מבלי לדעת את זהותו האמיתית של הבעלים, ולכן דולב היה אחראי רק לסכום נזקים מופחת. השופט פינקלמן הציע לקבל את ערעור חברת הביטוח ולהחזיר את התיק לבית המשפט קמא כדי שיקבע את חבות הצדדים האחרים. שטמר וג'רג'ורה הסכימו עם פסק הדין.