ע"א 73/72

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על פרשנות המונח "היקף עבודה" בחוק העזר של אונו לעניין ארנונה עסקית. הסוגיה סובבת סביב בעלת עסק לנגרות שביצעה עבודות עבור בתי אבות באזור המועצה האזורית אונו, אך ביצעה את העבודה בחנותה בתל אביב-יפו. המועצה האזורית דרשה ממנה לשלם ארנונה עסקית עבור העבודה שנעשתה בשנים 1967 ו-1968, שחושבו לפי סך התשלום שקיבלה עבור העבודה. בינתיים טענה הנגרית כי עליה לשלם מס רק על שווי העבודה שנעשתה בתחומי המועצה, שהיא עבודת ההרכבה. התיק הגיע למערכת המשפט הישראלית, כאשר בית המשפט המחוזי פסק לטובת הנגר. בית המשפט העליון, בפסק דין שכתב השופט י' כהן, הסכים עם פרשנותו של הנגר. לדעת השופט כהן, כוונת המחוקק הייתה לאפשר לרשויות המקומיות למסות עסקים הפועלים בתחום שיפוטן תוך הימנעות מכפל מס בגין אותה פעילות. מאחר שהמונח "היקף עבודה" הוא דו-משמעי, עם שתי פרשנויות אפשריות, העדיף בית המשפט את הפרשנות שתאמה את כוונת המחוקק ונמנע מהטלת מסים על עבודה שנעשתה מחוץ לגבולות המועצה. מסקנה זו נתמכה גם בעיקרון של פרשנות דיני המס לטובת הנישום כאשר קיימת עמימות. השופט כהן דחה את טענת המועצה כי קבלת פרשנותו של הנגר תאפשר לקבלנים לנכות את עלות חומרי הגלם מהערך החייב במס של עבודתם. במקום זאת, השופט כהן הבחין בין סוגים שונים של קבלנים ואופי עבודתם. לבסוף, קבע בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו בקשר לערעור. השופט ח' כהן והשופט ויתקון הסכימו עם פסק דינו של השופט י' כהן, כאשר השופט ויתקון הדגיש את כוונת המחוקק למנוע כפל מס.