על"ע 1919/02

תקציר

הכרעת הדין דנה בשלושה מקרים שונים של עבירות משמעת שביצע עורך דין, שהוא המערער, כלפי לקוחותיו. בע"א 1919/02 ובע"א 1968/02 מכר המערער את זכויותיו בדירה ללקוח, אך לא העביר את הזכויות לאחר שהלקוח שילם לו. הלקוח נאלץ בסופו של דבר לתבוע אותו כדי לקבל את הזכויות שהועברו. במקרה זה הורשע המערער בהפרת חובת אמונים ובהפרת כללי האתיקה המקצועית ונגזרו עליו חמישה חודשי מאסר על תנאי וקנס. בית הדין הארצי הגדיל את תקופת ההשעיה לשישה חודשים, עליה ערער המערער. ברע"א 3621/02 ובע"א 3386/02 הואשם המערער בכך שלא רשם את זכויותיו של לקוח בדירה במשך למעלה מ-20 שנה, למרות ששולמו לו מלוא הזכויות. המערער הורשע בהפרת חובת האמונים ונגזרו עליו שנתיים מאסר על תנאי וקנס. ערעורו של המערער, שערער על צדקת הרשעות אלה, נדחה מאחר שבית המשפט מצא אותו אשם בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת ובהפרות אתיות. עם זאת, ערעורי הוועדה המחוזית על הקלת העונשים התקבלו, ותקופות ההשעיה הוארכו. לבסוף, בע"א 9685/03 ובר"ע 10050/03, נמצא המערער אשם בכך שלא הפקיד שיק מלקוחותיו לחשבון נאמנות, דבר שהוביל להפסד תשלומי ריבית. הוא נידון לשישה חודשי השעיה בפועל ושנת מאסר על תנאי, שבית הדין הארצי אישר. בקשת המערער להביא ראיות נוספות נדחתה, והערעורים על ההרשעה נדחו. ככלל, נדחו הערעורים שהגיש המערער על העונשים שהוטלו עליו, ואילו ערעורי הוועדה המחוזית שערערה על הקלה בעונשים התקבלו, וכתוצאה מכך תקופות השעיה ארוכות יותר למערער. בתי המשפט ביקשו להטיל עונשים שישקפו את חומרת התנהגותו של המערער ולהרתיע מפני הפרות אתיות עתידיות מצד עורכי דין.