בג"צ 3451/02

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה לבג"ץ במהלך מבצע "חומת מגן", פעולת צה"ל נגד תשתיות טרור פלסטיניות. העתירה עסקה במצב בכנסיית המולד בבית לחם, שם התבצרו פלסטינים חמושים לצד אזרחים ואנשי דת לא חמושים. העותרים, ובהם מושל בית לחם, ביקשו להעביר מזון לפלסטינים המתבצרים. הם טענו כי מניעת מזון מהווה הפרה של החוק הבינלאומי. המשיבים, המייצגים את ממשלת ישראל, הצהירו כי לא מנעו מאזרחים פלסטינים לעזוב את הכנסייה והציעו הבטחות למעבר בטוח. בית המשפט העליון קבע כי מלחמתה של ישראל בטרור היא חוקית ובהתאם למשפט הבינלאומי. בית המשפט הכיר במורכבות המצב, כאשר מחבלים חמושים פועלים בתוך שטח אזרחי, אך הדגיש את חובתה של המדינה להגן על האוכלוסייה האזרחית. בנוגע לפלסטינים החמושים, בית הדין לא מצא כל הפרה של המשפט הבינלאומי, שכן המדינה נקטה אמצעים מידתיים. עם זאת, בית המשפט היה מודאג לגבי האזרחים הלא חמושים בתוך הכנסייה. המשיבים הבטיחו לבית המשפט כי אזרחים אלה חופשיים לצאת, לקבל מזון וסיוע ולשוב לכנסייה בשלום. בית המשפט קיבל את הטענה כי אספקת המזון ומקורות המים הקיימים בתוך הכנסייה, בשילוב עם נכונותה של המדינה לספק מזון נוסף, ממלאים את חובותיה של המדינה על פי המשפט הבינלאומי. פסק הדין הדגיש את חומרת המצב, כאשר חמושים מחזיקים במקום קדוש כבן ערובה. בית המשפט הדגיש כי באחריותה של הרשות המבצעת לנהל משא ומתן על פתרון. לבסוף נדחתה העתירה, תוך קביעת בית המשפט כי פעולות המדינה עולות בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי, והיא אינה מתערבת במשא ומתן המתמשך בין הצדדים. השופט ד' בנישב והשופט י' אנגלרדו הסכימו עם פסק הדין. השופט אנגלרדו הוסיף והדגיש את אחריותה של הרשות הפלסטינית לחילול המקום הקדוש ואת הפרת החוק הבינלאומי בכל הנוגע להגנה על מקומות דתיים.