ת"א 39052-07-23

תקציר

פסק הדין דן בתנאים בהם ניתן לתת להסדר גישור תוקף של פסק דין. על פי החוק, על שני הצדדים להסכים להפוך הסדר גישור לפסק דין, ויש לעשות זאת בנפרד מהסכם הגישור עצמו. קיימים שני מסלולים לכך: הראשון הוא בקשה משותפת של שני הצדדים, והשני הוא תביעה חוזית לאכיפת ההסכם. במקרה זה, מאחר שצד אחד התנגד לתוקפו של פסק הדין, המסלול הראשון אינו ישים. המסלול השני דורש להוכיח כי מתקיימים התנאים החוזיים לאכיפת הסכם הגישור – במקרה זה, על ההסכם עצמו לציין במפורש כי יהיה לו מעמד ותוקף מחוץ להליך הגישור. הסכם הגישור במקרה זה הותנה בקבלת אישור מצד שלישי, ועל פי חוק החוזים, תנאי כזה נחשב לתנאי מתלה. צד אחד טען כי הצד השני מנע את קיום תנאי זה. עם זאת, מאחר שלא הושג נוסח מוסכם עליו חתמו הצדדים והצד השלישי במסגרת הזמן שנקבעה בהסכם הגישור, מצא בית המשפט כי התובע לא הצליח להוכיח כי המשיב מנע את קיום התנאי. יתר על כן, מאחר שלא התקבלה הסכמת הצד השלישי, ובהסכם הגישור נקבע כי זהו תנאי מוקדם למתן תוקף להסכם, קבע בית המשפט כי לא ניתן לראות בו פסק דין. לפיכך, הבקשה למתן תוקף פסק הדין להסדר הגישור נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.