ה"פ 51296-11-14

תקציר

המבקש, המצוי במחלוקת מס עם המדינה, מבקש להפעיל את הגנת סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר, המגן על דיירים מפני פינוי בנסיבות מסוימות. עם זאת, בית המשפט מוצא כי המבקש ויתר על הגנה זו. מסקנה זו מבוססת על פרשנות הנסיבות הסובבות חתימה על מספר הסכמים בין המבקש לבין המדינה. הסכמים אלה נועדו ליישב מחלוקת מס ולהימנע מאישומים פליליים נגד החברה של המבקש. בית המשפט מציין כי יש לפרש את סעיף 33 באופן מצמצם ואינו מאפשר איזון בין זכותו של החייב לקורת גג לבין זכותו של הנושה לקניין. זוהי הגנה לא מחייבת שניתן לוותר עליה על ידי הצדדים. במקרה הנוכחי, המבקש לא ויתר במפורש על הגנה זו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התנהלות המבקש ונסיבות ביצוע ההסכמים מצביעות על ויתור מכללא. למבקש היה תמריץ להציג נכסי בטחונות בערכם הגבוה ביותר האפשרי כדי להבטיח את יישוב מחלוקת המס ולהימנע מאישומים פליליים. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי טענתה של המבקשת לדיירות מוגנת אינה עולה בקנה אחד עם מצגיה הקודמים בפני המדינה בדבר שווי נכסי הבטוחות והסכמתה לאפשר את מימושם המלא. שתיקתה של המבקשת ביחס לטענה הפוטנציאלית לדיירות מוגנת, במצב בו הייתה מחויבת לגלות מידע כאמור, מתפרשת כויתור. זאת, במיוחד נוכח נסיבותיו החריגות של המקרה, שעניינן התנהלות מס במרמה והחזקת המבקש בדירת מגורים אחרת. לאור האמור לעיל, בית המשפט מגיע למסקנה כי המבקש ויתר על הגנת סעיף 33(א) ודוחה את התביעה, תוך שהוא מורה למבקש לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.