ע"א 1248/15

תקציר

בפסק דין ארוך ומורכב זה, בחן בית המשפט את היחס בין דיני מדגמים לזכויות יוצרים, תוך התמקדות בשאלה האם ניתן להעניק הגנת זכות יוצרים ליצירה שהיא חלק מחפץ הזכאי לרישום מדגם. היא בחנה האם ציור האריות של המערערים על כיסא הנדנדה, שלא נרשם כעיצוב, צריך לקבל הגנת זכות יוצרים. פסק הדין בחן גם האם המשיבים, אשר שיווקו כיסאות דומים, הפרו את זכויות היוצרים וסימני המסחר של המערערים והאם קמות להם הגנות כגון הפרת תמימות. בית המשפט בחן את החפיפה בין חוקי העיצוב לדיני זכויות יוצרים, וציין כי בעוד שעיצובים חייבים להיות רשומים לצורך הגנה, זכויות יוצרים אינן דורשות רישום אך יש להן מגבלות כאשר הן מיושמות על אובייקטים תעשייתיים. בית המשפט בחן גישות שונות לחפיפה זו בתחומי שיפוט בינלאומיים, וציין כי המטרה העיקרית של זכויות יוצרים היא לעודד יצירה ולהגן על זכויות היוצר, בעוד שדיני העיצובים שואפים להגן על עיצובים ייחודיים. הוא הגיע למסקנה כי עיצובים לא רשומים עשויים להיות מוגנים בנסיבות מוגבלות, במיוחד אם ניתן להפריד אותם מבחינה רעיונית או פיזית מההיבטים התועלתניים של האובייקט. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי ציור האריות עמד בקריטריונים להגנה על זכויות יוצרים, אך כיסא הנדנדה כולו לא עמד בכך. באשר להפרת סימן מסחר, קבע בית המשפט כי המשיבים עשו שימוש בסימן המסחר של המערערים ללא ידיעתם, הגם שהדבר לא היה בולט לעין, וההפרה אינה מצדיקה פיצוי. בית המשפט דחה טענות לגניבת עין בשל היעדר ראיות מספיקות למוניטין והטעיית צרכנים פוטנציאלית. התיק הוחזר בחלקו לבית המשפט המחוזי לקביעת סעדים מתאימים, תוך הכרה בנזיקין מסוימים, תוך שימת דגש על הניואנסים של זכויות קניין רוחני והאיזון בין הגנה על יוצרים לבין עידוד תחרות.