ע"א 6153/97

תקציר

בית המשפט העליון התייחס למקרה של מערער שחווה סיבוכים קשים בעקבות ניתוח אף שביצע המשיב. המערער, שהיה בעל היסטוריה של צמיחת פוליפ באף, עבר הליך בו ביצע המשיב ניתוחים מרובים, לרבות כריתת קליפת האף, ללא קבלת הסכמה מדעת לכל ההליכים. לאחר הניתוח סבל המערער מדימום משמעותי, שגרם לאשפוזים מרובים. המערער טען כי המשיב ביצע תקיפה ורשלנות, שכן לא הושגה הסכמה מדעת לכל ההתערבויות הכירורגיות, ובפרט לכריתת קליפת האף. בית המשפט הדגיש כי לצורך הסכמה מדעת, על הרופא לתקשר בבירור את הסיכונים והיתרונות של כל הטיפולים המוצעים. בית המשפט מצא כי המשיב לא גילה כראוי מידע על סיכוני כריתת האף ובפרט על הפוטנציאל לדימום משמעותי. על פי בית המשפט, על הרופאים לספק מידע מעמיק, במיוחד כאשר מדובר בהליך אלקטיבי, כדי לאפשר למטופלים לקבל החלטות מושכלות התואמות את אורח חייהם וערכיהם. בית המשפט קיבל את טענת המערערת, והכיר בהפרת חובת הגילוי כמהווה תקיפה ורשלנות כאחד, ובכך זיכה את המערערת בפיצוי בגין נזקים. הוא הדגיש את חשיבות כיבוד האוטונומיה של המטופל ואת הצורך בהסכמה מפורשת בהליכים רפואיים, במיוחד בהקשר של פרקטיקות רפואיות פרטיות, שעלולות להיות בהן ניגודי עניינים מובנים. משכך, הפך בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי והורה על הערכה מחודשת של הנזקים על סמך ממצאים אלה.