ע"א 6059/19

תקציר

בהליך הנוסף שעסק בתביעה ל"דמי חכירה אבודים" לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, התייחס בית המשפט למחלוקת על פיצויים בגין קרקע שהופקעה בסכנין. הקרקע, ששטחה כ-18,000 מ"ר, נלקחה מהמשיבים בשנות השישים, ותביעות עלו למעלה מחמישים שנה מאוחר יותר. בית המשפט המחוזי בחיפה פסק למשיבים במקור 3.6 מיליון ש"ח, בהתבסס על הערכת שווי שמינה בית המשפט ושיעור חכירה שנתי של 5%. עם זאת, המבקש, ככל הנראה ישות ממלכתית, ערער על החלטה זו, תוך שהוא מצטט תקדים מפרשת איסמעיל שעשוי להשפיע על תוצאות הערעור. המבקש ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, בטענה לקושי פוטנציאלי להשיב את הכספים אם יבוטל. המשיבים התנגדו לעיכוב והדגישו את הפגיעה הכספית מדחייה נוספת ואת יכולתם להשיב כספים במידת הצורך. אף על פי שהמקרה של איסמעיל לא השפיע באופן חד-משמעי על סוגיה זו, הוא הוכר כבעל פוטנציאל השפעה. בהתחשב במאזן הנוחות ובהשלכות הלא ברורות של איסמעיל, החליט בית המשפט לעכב חלקית את ביצוע פסק הדין. המשיבים היו אמורים לקבל באופן מיידי 850,000 ₪, והיתרה עד להכרעה בערעור. ההחלטה לא כללה צו להוצאות והיא גובשה סופית ב-27 באוקטובר 2019.