ת"א 869/93

תקציר

התובע והנתבע, המכירים זה את זה זמן רב, התקשרו במיזם משותף לבניית 24 יחידות דיור במבשרת ציון. התובע האשים את הנתבעת בכישלון המיזם המשותף וביקש סעדים כספיים שונים. מינהל מקרקעי ישראל פרסם מכרז לפרויקט הבנייה, שדרש פיקדון ומועד אחרון לתשלום. התובע והנתבע הקימו חברה להגשת המכרז וחילקו את הפיקדון שווה בשווה. החברה זכתה במכרז והחלה לחפש מימון. כשניסיונות אלה נכשלו, הם פנו לקבלנים. אלא שהמשא ומתן לא צלח בשל מעשיה ומחדליה של הנתבעת, והמכרז בוטל בסופו של דבר. התובע תבע את הנתבע בגין הפרת חובת אמונים, אחריות שותף והפרת אמונים. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה, כי הפרויקט נכשל עקב מבוי סתום בשותפויות, וכי נזקי התובע לא הוכחו. בית המשפט מצא כי החברה היא מסגרת ריקה בלבד, והצדדים פעלו מחוצה לה. כמו כן התקיימו יחסים חוזיים ישירים בין התובע לנתבע, המקימים אחריות ישירה. מצבו הנפשי של הנאשם במהלך המשא ומתן היה לקוי ביותר, מה שהוביל אותו לפעול באופן בלתי רציונלי וגרם לכישלון הפרויקט. למרות שהתנהגותו של הנתבע יכולה להיחשב כהפרת חוזה, בית המשפט קיבל את ההגנה המונעת, שכן הליקוי הנפשי היה בלתי צפוי ובלתי נשלט. לפיכך, הנתבע לא היה אחראי לנזקים. עם זאת, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 35,000 ₪ כפיצוי על חלק מהוצאות התובע ו-10,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.