הפ"ב 8065-01-16

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין בנוגע לאישור וביטול פסק בוררות **הקדמה** החלטה זו של בית המשפט המחוזי בחיפה דנה בבקשה לאישור פסק בוררות, שהוגשה על ידי הנתבעת (ד.ת.מ. יזמות בע"מ), ומנגד, בבקשה לביטול פסק הבוררות, שהוגשה על ידי התובעות (שולמית מולר ואח'). פסק הבוררות המדובר ניתן על ידי הבוררת עו"ד אביבה רוטר, ובו נדחתה תביעתן של התובעות, שהינן המשכירות, כנגד הנתבעת, השוכרת. התביעה המקורית עסקה בשלושה ראשי נזק עיקריים: אי תיקון נזקים במושכר, אי תשלום ארנונה, והשכרת המושכר בשכירות משנה ללא הסכמת המשכיר. **הרקע העובדתי והמשפטי** 1. **הפרות נטענות של הסכם השכירות:** * **אי תיקון נזקים:** התובעות טענו שהנתבעת לא תיקנה נזקים במושכר, בניגוד לסעיף 15 להסכם השכירות, המחייב את השוכר לתקן כל קלקול או נזק מיד ובאחריותו. הבוררת קבעה שהנתבעת עמדה בתנאי סעיף זה, וכן בסעיף 16 המחייב השבת המושכר במצב תקין. קביעה זו התבססה על הצהרתו של השוכר החלופי, שנכנס למושכר לאחר הנתבעת, כי ראה את המושכר ומצאו תקין, וכן על כך שהתובעות לא העידו את השוכר החלופי. * **אי תשלום ארנונה:** התובעות טענו לאי תשלום ארנונה, בניגוד לסעיף 9ב' להסכם. הבוררת ציינה כי חוב הארנונה הוסדר על ידי הנתבעת טרם הבוררות, אך התובעות ביקשו שיפוי בגין שכר טרחה ששולם לבא כוחן בגין הטיפול בפרשה. הבוררת קבעה כי הנתבעת כשלה בהתנהלותה, אך גם התובעות כשלו בהתנהלותן מול העירייה, ובפרט לא הודיעו על חילופי מחזיקים. נקבע כי "המערכה המשפטית" שניהלו התובעות מול העירייה לא הייתה מחויבת המציאות, וכי לא הוכח שהתובעות אכן שילמו לבא כוחן את הסכום הנתבע, ולכן נדחתה תביעת השיפוי. * **שכירות משנה אסורה:** התובעות טענו כי הנתבעת השכירה את המושכר בשכירות משנה ללא הסכמה, בניגוד לסעיף 6א' להסכם. הבוררת קבעה כי אכן הופר ההסכם, אך לא הוכח כי הנתבעת התעשרה או כי נגרם לתובעות נזק, שכן דמי שכירות המשנה שנגבו היו נמוכים מהסכום ששולם על ידי הנתבעת. לפיכך, נדחתה התביעה להשבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. 2. **פסק הבוררות:** כאמור, תביעת התובעות נדחתה במלואה. הנתבעת, אף שהפרה את ההסכם בשכירות המשנה, חויבה בתשלום הוצאות לתובעות בסך 30,000 ₪, לאור זאת שהתביעה כולה נדחתה, אך היתה הפרה של הסכם. 3. **הליכים בבית המשפט:** הנתבעת ביקשה לאשר את פסק הבוררות, והתובעות ביקשו לבטלו. **טענות הצדדים** * **טענות התובעות לביטול פסק הבוררות:** * **פגיעה בצדק דיוני:** התובעות טענו שהבוררת לא נתנה להן הזדמנות נאותה לטעון טענותיהן ולהביא ראיותיהן, תוך קיפוח זכויות דיוניות. בפרט, נטען לדחיית בקשתן להליכים מקדמיים (גילוי מסמכים, שאלון) ללא נימוק מספק, ולכך שהדבר מנע מהן להוכיח את תביעתן, כגון טענתן להמשך ניהול עסק על ידי הנתבעת בתקופת שכירות המשנה. * **הכשרת ראיות בשלב מאוחר:** נטען כי הבוררת אישרה לנתבעת להגיש ראיות (קבלות) בשלב הסיכומים, מבלי לאפשר לתובעות להתמודד עימן או להפריכן. * **פרשנות שגויה של הדין:** לטענתן, הבוררת פירשה באופן שגוי את הסכם השכירות ואת דיני עשיית עושר ולא במשפט, באופן המנוגד לדין ולתקנת הציבור, ובפרט בענייני הארנונה ושכירות המשנה. * **פסלות הבוררת:** נטען כי הבוררת פגמה בהתנהלותה, לרבות עיכוב במתן פסק הדין עד לתשלום שכרה, מה שמעלה חשד למניעים נקמניים וחוסר אמון. * **טענות הנתבעת כנגד ביטול פסק הבוררות:** * **סופיות פסק הבורר:** הנתבעת הדגישה את העיקרון המנחה בפסיקה, לפיו עילות הביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, מפורשות בצמצום. * **הסכמה לסטייה מסדרי דין:** נטען כי שטר הבוררות התיר לבוררת לסטות מסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט. * **התובעות לא קופחו:** הנתבעת טענה כי התובעות לא נפגעו מהחלטות הבוררת בעניין הליכים מקדמיים או הגשת ראיות, וכי הטענות לעניין זה כבר נדונו ונדחו על ידי בית המשפט בעבר. * **פסק מנומק:** נטען כי פסק הבוררות מנומק ומפורט, והבוררת הכריעה במחלוקות שהובאו בפניה. * **חוסר הוכחה מצד התובעות:** נטען כי התובעות לא הוכיחו את תביעתן, ולא הציגו ראיות מספקות, ולכן צדקו הדברים כפי שנקבעו בפסק הבוררות. * **חוסר נזק:** נטען כי גם בהפרות שאכן הוכחו, לא נגרם לתובעות נזק ממשי, ולכן נדחתה תביעתן. * **פסלות הבוררת:** נטען כי הטענות בעניין פסלות הבוררת הן טענות בעלמא, ללא ביסוס. **דיון והכרעה של בית המשפט** בית המשפט המחוזי (סגן נשיא רון שפירא) דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות ואישר את פסק הבוררות. 1. **הלכת צמצום עילות הביטול:** בית המשפט הדגיש את הלכת הפסיקה, לפיה יש לפרש את עילות הביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות בצמצום ובדווקנות, על מנת לחזק את סופיות פסק הבורר ולעודד את השימוש במוסד הבוררות. 2. **הליכים מקדמיים:** * בית המשפט קבע כי הסכמת הצדדים בשטר הבוררות, לפיה הבוררת אינה כבולה לסדרי הדין, כמו גם סמכותה לפעול בדרך הנראית לה יעילה, מצדיקה את החלטתה שלא לאפשר הליכים מקדמיים. * נקבע כי גם אם היה בכך משום פגיעה, לא נגרם לתובעות **עיוות דין**, שכן הבוררת קבעה כי הצדדים יצרפו לתצהיריהם את המסמכים הרלוונטיים, וניתנה אפשרות לחקור את המצהירים. 3. **הגשת ראיות בשלב הסיכומים (קבלות):** * בית המשפט קבע כי הבוררת היתה מודעת לצירוף הקבלות לסיכומי הנתבעת, וניתן להן משקל מוגבל. * נקבע כי הקבלות כלל לא היו מכריעות, שכן הבוררת קבעה כי התובעות לא הוכיחו קיומו של נזק במושכר, ומשכך, נטל ההוכחה לקיום הנזק לא הורם. * הודגש כי הבוררת היתה מודעת לכך שהקבלות הן צילומים של מסמכים שהובטח כי יומצאו במועד מאוחר יותר, וכן כי היתה גמישות בסדרי הדין. * גם כאן, נקבע כי לא נגרם **עיוות דין**. 4. **עניין הארנונה:** * נקבע כי גם אם הבוררת שגתה בפירוש או ביישום הדין בעניין הארנונה, אין בכך עילה לביטול פסק בוררות, אלא לערעור (סעיף 29ב' לחוק הבוררות), ושגה הבוררת היא אינה נחשבת עילה לביטול. * הבוררת קבעה כי לא הוכח תשלום בפועל לבא כוחן של התובעות, וכי "המערכה המשפטית" מול העירייה לא הייתה נחוצה. 5. **עניין שכירות המשנה:** * בית המשפט קיבל את קביעת הבוררת כי לא נגרם לתובעות נזק, שכן הן קיבלו את מלוא דמי השכירות, והשוכרת החדשה המשיכה את ההתקשרות עמן. * נקבע כי גם אם הבוררת שגתה ביישום הדין, קביעותיה אינן משבשות את דיני עשיית עושר ולא במשפט או מנוגדות לתקנת הציבור. * שוב, הודגש כי לא נגרם **עיוות דין**. 6. **טענות פסלות הבוררת:** * בית המשפט דחה את הטענות בעניין עיכוב פסק הדין וטענות נקמנות, וקבע כי לא נמצא פגם בהתנהלות הבוררת, וכי היא פעלה בהתאם לחוק הבוררות. **מסקנות ומשמעויות משפטיות** * **הלכת צמצום עילות הביטול:** החלטה זו מחזקת את הלכת הפסיקה, לפיה בתי המשפט נוטים שלא להתערב בפסקי בוררות, אלא במקרים חריגים שבהם מתקיימת אחת מעילות הביטול המפורטות בחוק, וגם אז, רק אם נגרם **עיוות דין** ממשי. * **גמישות בסדרי דין בבוררות:** בית המשפט מדגיש את גמישותם של הליכי הבוררות, שאינם כפופים לסדרי הדין הפורמליים של בתי המשפט. הדבר מאפשר לבורר לפעול בצורה יעילה ומהירה, אך גם מחייב את הצדדים להבין את מגבלות הביקורת השיפוטית על פסקי בוררות. * **נטל ההוכחה:** בית המשפט מדגיש את חשיבות נטל ההוכחה. במקרה זה, התובעות כשלו בהוכחת קיומו של נזק, למרות שהוכחה הפרה חוזית מסוימת (שכירות משנה). * **הבחנה בין ביטול פסק בוררות לערעור:** בית המשפט מבחין בבירור בין בקשה לביטול פסק בוררות (המבוססת על עילות ספציפיות בחוק) לבין ערעור על פסק בוררות (המתייחס לטעויות ביישום הדין). טעויות ביישום הדין, כשלעצמן, אינן מהוות עילה לביטול. * **היעדר עיוות דין:** ללא הוכחת עיוות דין, גם אם נפל פגם בהליך, לא יינתן ביטול לפסק הבוררות. הדבר מחייב את הצדדים להראות כי הפגם המדובר פגע באופן מהותי בזכויותיהם להליך הוגן. **החידוש המשפטי** ההחלטה מהווה יישום נוסף של המגמה המגבילה את התערבות בית המשפט בפסקי בוררות. היא מדגישה את עקרון סופיות ההכרעה הבוררותית, ומעבירה מסר ברור כי בית המשפט ישאף לאשר פסקי בוררות, אלא אם כן מתקיימות עילות ביטול מהותיות ומוכחות, שגרמו לעיוות דין. ההחלטה ממחישה כיצד גמישות סדרי הדין בבוררות, המעניקה לבורר שיקול דעת רחב, אינה נתפסת כפגיעה בזכויות דיוניות, כל עוד אין בכך כדי לגרום לעיוות דין.