ב"ל 34428-04-12

תקציר

התובע, קשיש, ביקש לקבל קצבת זקנה מיוחדת מהמוסד לביטוח לאומי (הנתבע). השאלה המרכזית במחלוקת הייתה האם התובע, שהפך לתושב ישראל במאי 2011 בגיל 72, זכאי לקצבה. הנתבעת טענה כי ההסכם משנת 1980, שחייב תושבים שחוק השבות לא חל עליהם להיות תושבי ישראל לפחות 24 חודשים רצופים לקבלת הקצבה, חל. בתוך כך, טען התובע כי יש להחיל את ההסכם משנת 1988, המקנה זכאות לכל תושב ישראל. בית המשפט הסכים עם פרשנותה של הנתבעת להסכמים ודחה את התביעה. ההסכמים מ-1980 ומ-1988 נמצאו קיימים במקביל ומשרתים אוכלוסיות שונות. מאחר שהתובע לא נפל תחת חוק השבות, חל ההסכם משנת 1980, ומאחר שלא השלים את 24 חודשי התושבות הנדרשים, הוא לא היה זכאי לקצבת הזקנה המיוחדת. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי התובעת לא עמדה בדרישות ההסכם משנת 1988, אשר קבע כי אין לבטח את המבוטחים לפי פרק 11, קריטריון שהתובע לא עמד בו. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת התובע כי יש לראות בו תושב החל מחודש נובמבר 2011, תוך הסתמכות על סעיף 2א לחוק, שכן הוא לא שהה בישראל 183 ימים בתקופה הרלוונטית.