בע"מ 1955/17

תקציר

במקרה זה נדחתה בקשת בית המשפט להתערבות, שכן לא הייתה הצדקה למעורבות בפירוק הרכוש המשותף והקצאת המשאבים. בית המשפט המחוזי דבק בדינקים המקובלים הנוגעים לפירוק נכסים לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, והעריך את שווי הנכס בעת פירוק ללא חריגה. הגם שהועלו חששות כי המשיב יאפשר למבקשים ולילדיהם לגור ללא שכר דירה בדירה משותפת, בעוד המשיב מתגורר בדירה שכורה, בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות לשינוי מועד האיזון לפי סעיף 8(3) לחוק. בית המשפט הדגיש את החשיבות של התחשבות במכלול יחסי הנישואין לפי חוק יחסי ממון ולא בראייתם כ"שותפות" בלבד. היא תהתה האם נכסים משותפים צריכים להתאזן באופן אוטומטי עקב רישום משותף, שכן ייתכן שהדבר אינו מסביר את אופיו הייחודי של פירוק המשפחה. בעוד שיש הטוענים להחלת טיפול גמיש יותר בחלוקת הרכוש המשותף, צוין כי נכסים הרשומים על שם שני הצדדים עשויים לרמוז על כוונה לאיזון ושוויון, למרות תרומות כספיות בעבר מצד אחד. גישה זו תמכה בפרספקטיבות קודמות של בית המשפט, אם כי הוכר כי תיקונים לחוק יחסי ממון מצביעים על רגישות כלכלית רבה יותר בין בני זוג במהלך פירוק רכוש. בסופו של דבר, חרף ההכרה בסוגיה מורכבת זו, בית המשפט לא חרג מאמות המידה המשפטיות שנקבעו ולא נעתר לבקשה לטיפול אחר בחלוקת הנכסים.