ב"ש 5230/08

תקציר

אדם, שנתפס כשברשותו כמות גדולה של חשיש, ערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים לעצור אותו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המערער ביקש לשקול חלופת מעצר, עליה המליץ שירות המבחן, בנימוק של אורח חייו הנורמטיבי, היעדר עבר פלילי וההשפעה הקשה של מעצרו על משפחתו כעילה להקלות. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט קמא. החזקת כמות משמעותית של סמים והודאתו של המערער בכוונה למכור הצביעו על רמת סיכון בינונית שלא ניתן היה למתן במידה מספקת על ידי החלופה המוצעת. זאת ועוד, אורח חייו של המערער לא נחשב נורמטיבי בשל השימוש הממושך בסמים והסחר הדיסקרטי בסמים. מתן אמון במערער במעצר חלופי נחשב בלתי אמין, במיוחד לאור עברו הלא מפוקח של שימוש בסמים. בית המשפט הדגיש כי טענות בדבר כוונות שיקום, המועלות לאחר מעצר בגין עבירות סמים, הן פעמים רבות אסטרטגיות וחסרות כוונה אמיתית. לפיכך, גובר האינטרס הציבורי בהגנה על החברה מפני עבריינים כאלה. הערעור נדחה, ואושר מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים.