ו"ע 51913-10-14

תקציר

פסק הדין דן בשני ערעורים על שומות מיסוי מקרקעין שנעשו נגד המערערים, הנובעים מריבוי הסכמי מכר מהשנים 1995, 1996 ו-1997. המערערים טענו כי הסכמי 1997 היו למראית עין בלבד ויש לבטלם, שכן הסכם המכר בפועל היה משנת 1995. לחלופין, הם טענו כי יש לתקן את השומות כך שישקפו את ההסכם משנת 1996. השופטת בחנה ביסודיות את הטיעונים והראיות שהציגו הצדדים. באשר לערעור הראשון קבע השופט כי המערערים לא הביאו ראיות משכנעות לכך שההסכמים משנת 1997 היו למראית עין בלבד. השופטת הדגישה את חוסר העקביות והסתירות בעדויות המערערים ואת חוסר ההסבר לשיהוי הממושך בבקשת הביטול. עוד ציינה השופטת כי התנהלות המערערים, כגון דיווח לרשויות המס על הסכמי 1997 ואי ערעור עליהם במשך שנים רבות, מעידה על אמיתותם. יתר על כן, השופטת הטילה ספק במהימנותם של המערערים, וציינה את חוסר תום ליבם ואת היעדרם של עדים מכריעים. מאחר שההסכמים משנת 1997 לא בוטלו, קבע השופט כי השומות הנובעות מהם תקפות. השופט דחה גם את הערעור השני, שביקש לתקן את השומות על בסיס ההסכם משנת 1996, שכן הראיות הראו כי ההסכמים מהשנים 1995, 1996 ו-1997 היו עסקאות שונות, והתנהלות המערערים הובילה למצב הנוכחי. השופט הגיע למסקנה כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם וכי החלטות המשיב היו סבירות וצריכות לעמוד. לפיכך, שני הערעורים נדחו, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב.