בע"מ 3518/18

תקציר

פסק הדין בוחן את הסוגיה המורכבת של הורות שיפוטית, במיוחד בהקשר של פונדקאות ומבנים משפחתיים חדשים, תוך הדגשת הרגישות והאתגרים הכרוכים בהגדרת הורות משפטית. השופט נ' הנדל מציע לקבל את ערעור היועץ המשפטי לממשלה להכיר בצו הורות שיפוטי כצו כיונן, התקף רק מיום הוצאתו על ידי בית המשפט המוסמך ולא רטרואקטיבית. פסק הדין מכיר בהיעדר הנחיה חקיקתית מקיפה בשאלה מי זכאי להיות הורה, ומציין כי המשפט הישראלי מזהה בדרך כלל הורות באמצעות זיקה גנטית, פיזיולוגית או אימוץ, כאשר "זיקה לזיקה" היא מושג חדש ומתפתח יותר. תפיסה זו מאפשרת לקשר זוגי עם הורה גנטי להקנות מעמד הורי, משמעותי למבנים כמו משפחות חד מיניות או מקרי פונדקאות, אך מחייב את הממסד המשפטי להבטיח את טובת הילד ולמנוע אתגרים כמו הורות משולשת פוטנציאלית. השופט מ' מזוז מסכים, מדגיש את זמניותם של צווים שיפוטיים כאלה עד שהחקיקה תדביק את הנורמות החברתיות המתפתחות, ומדגיש כי פעולת החקיקה נחוצה להגדרת הורות ולהבטחת רווחת הילד. השופט ד' מינץ מוסיף חשש מפני עקיפת תוכניות חקיקה שנועדו להגן על כל הצדדים המעורבים בפונדקאות ובשיטות הורות מורכבות אחרות, וקורא לנקוט משנה זהירות עד לקביעת המסגרת הסטטוטורית. באופן קולקטיבי, השופטים מדגישים את חשיבות ההיצמדות למסגרות הקיימות ולכוונת המחוקק תוך בחינת ההתקדמות הטכנולוגית בהורות, וטוענים כי צווי הורות שיפוטיים אינם צריכים להיות רטרואקטיביים ועליהם לשקול את פרטיו של כל מקרה תחת מסגרת חקיקתית איתנה.