ת"א 38494-10-20

תקציר

המבקש ביקש כי השופט יפסול עצמו מלדון בתביעת ביטוח בשל משוא פנים לכאורה. המבקש טען כי השופט פסק נגדו בעבר בתיק שאינו קשור אליו ולא איפשר לו להציג את כל מסמכיו, וכי השופט היה עוין כלפיו בדיון שנערך לאחרונה וקטע אותו מבלי לאפשר לו לדבר. המשיב טען כי למבקש היו הזדמנויות רבות לטעון את טענותיו וכי פסק הדין הקודם אינו רלוונטי. השופטים, בדחותה את הבקשה, ציינו כי הם אינם זוכרים כל פרט מאינספור התיקים שנשמעו בשש השנים האחרונות. אי שביעות רצונו של המבקש מתוצאת תיק קודם לא הייתה סיבה מוצדקת לפסילה. באשר לדיון האחרון, הסביר השופט כי למבקש ניתנו מספר הזדמנויות להשיב על שאלה ספציפית, אך במקום זאת מסר טיעון ארוך ולא ממוקד, שהשופט היה מחויב לצמצם כדי להתמקד בסוגיות שעל הפרק. להפרעה לא היה שום קשר למשוא פנים. עוד הדגישה השופטת כי זכות הטיעון אינה מעניקה לצדדים זמן בלתי מוגבל וכי לבית המשפט תפקיד במיקוד הטיעונים כדי להבטיח ניצול יעיל של הזמן השיפוטי. לא הייתה אפשרות ממשית למשוא פנים, ולכן בקשת הפסילה נדחתה. תיק תביעת הביטוח יימשך כרגיל. לשני הצדדים הייתה זכות ערעור בתוך 14 יום.