ת"א 719/96

תקציר

במקרה זה, התובע, דיאב, בעל מסעדה, נקלע לקשיים כלכליים וביקש לקבל בחזרה כספים מהבנק, בטענה לפעולות בלתי חוקיות בחשבונו. לדיאב היה חשבון חב"ד בבנק, שהבטיח אשראי באמצעות משכנתא. בשל מאבקים עסקיים צבר דיאב חובות של למעלה מ-2 מיליון שקל עד 1989. מאוחר יותר הוא הגיע להסדר שבו בן דודו, ח'ליל, הסדיר את החוב, ומחק את חשבונו של דיאב. שנים לאחר מכן תבע דיאב את הבנק בטענה שהפר חובות אמון, גבה ריבית מופרזת וביצע עסקאות בלתי חוקיות. הבנק ערער, בנימוק של התיישנות וטען כי דיאב ויתר על תביעות נוספות בהסדר החוב. באמצעות ניתוח מומחים, דיאב טען לפערים פיננסיים משמעותיים בשל תנאים שנכפו על ידי הבנק, כגון תוכניות חיסכון חובה צמודות אשראי וריביות מופרזות. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שחלק מטענותיו של דיאב היו מוצדקות, במיוחד בנוגע לחישוב הריבית והלוואות המדד, הוא הגיע בסופו של דבר למסקנה כי אלה נענו על ידי ויתורי הבנק במהלך הסדר החוב. התביעה נדחתה, ודיאב חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הבנק בשל יתרת החוב הגבוהה לטובת הבנק, ובכך ביטל למעשה את תביעותיו הכספיות.