ע"פ 560/96

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום באשקלון להרשיע את המערער במעשה מכוון העלול להפיץ מחלה מסכנת חיים, לפי סעיף 218 לחוק העונשין, ועל העונש שהוטל - 30 חודשי מאסר, 36 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 84,000 ₪. כתב האישום מייחס למערער, החולה איידס, בכך שקיים יחסי מין עם קטינה מבלי ליידע אותה על מצבו או לנקוט אמצעי זהירות, ובכך הדביק אותה באיידס. המערער הודה באישומים אך טען כי השתמש בקונדום. בית משפט קמא דחה טענה זו והרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו. בערעור טען המערער כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי לא השתמש בקונדום. טענה זו נדחתה משום שהערכות המהימנות של בית משפט קמא היו סבירות וגרסתו של המערער הייתה רצופת סתירות. בית המשפט דחה גם את הטענה כי מעשיו של המערער לא היוו מעשה העלול להפיץ מחלות, וקבע כי אופי האיידס והתנהגותו של המערער יצרו מצב בו ניתן היה להידבק בקורבנות רבים. נפסק כי מעשיו של המערער היו מכוונים, שכן הוא היה מודע לסיכון ובחר להתעלם ממנו. בית המשפט הוסיף ודן בשאלה האם על חולה איידס המקיים יחסי מין תוך שימוש בקונדום חלה גם חובה לגלות את מצבו הרפואי לבן זוגו, אך הגיע למסקנה כי שאלה זו אינה רלוונטית במקרה הנוכחי. באשר לעונש, הדגיש בית המשפט את הפגיעה הקשה שנגרמה למתלונן ולאינטרס הציבורי, ודחה את הערעור, תוך שהוא מוצא את העונש שהטיל בית משפט קמא ראוי. השופטים הסכימו עם הכרעת הדין וגזר הדין והדגישו את חומרת העבירה, וציינו כי מחלתו של המערער אינה פוטרת אותו מאחריות למעשיו.