תפ"ח 35109-11-13

תקציר

הנאשם הורשע בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וצפוי לו גזר דין. בית המשפט קבע תחילה את טווח הענישה ההולם כ-4 עד 7 שנות מאסר בהתבסס על חומרת העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירה. לאחר מכן, היא שקלה נסיבות שאינן קשורות לעבירה, כגון הרקע האישי הקשה של הנאשם, הודאתו וחרטה כנה, וצמצמה את העונש לקצה התחתון של הטווח. סלע המחלוקת העיקרי היה האם שיקולי השיקום מצדיקים חריגה ממתחם הענישה הראוי. בית המשפט קבע, כי חרף חומרת העבירה, ניתן לתעדף שיקולים אלה בנסיבות חריגות, אותן מצא לנכון במקרה זה. לנאשם לא עבר פלילי, הוא הראה פוטנציאל שיקום גבוה והשתתף בהליך צדק מאחה עם הקורבן. לפיכך, החליט בית המשפט להטיל עונש של 6 חודשי מאסר, ללא ניכוי תקופת מעצרו הקודם של הנאשם, שירוצו באמצעות עבודות שירות. בנוסף, נגזרו על הנאשם 12 חודשי מאסר על תנאי ו-3 שנות מאסר על תנאי, במהלכן עליו לעבור תכנית טיפולית שנקבעה על ידי שירות המבחן. גזר הדין כלל גם 3 חודשי מאסר על תנאי, ותנאי אי ביצוע עבירות אלימות בתקופת המבחן. בית המשפט הורה לנאשם להתחיל את עבודות השירות במועד שנקבע והעניק לו זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.