רע"פ 7593/07

תקציר

בקשת רשות הערעור מתייחסת לפסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים, אשר הרשיע את המערער בנהיגה תוך החזקת מכשיר מירס, בניגוד לתקנה 28 לתקנות התעבורה. המערער טען כי השתמש במכשיר מירס כמכשיר קשר, וכי שיחתו עסקה בעניינים מבצעיים דחופים. לפיכך, יש לפטור את מעשיו מהעבירה על פי חריג התקנה, המאפשר לנהגים להסיר יד אחת מההגה "לשם הבטחת פעולתו התקינה של הרכב". בית משפט קמא זיכה את המערער, קיבל את גרסתו לאירועים ופירש את החריג כך שיכלול גם את מעשיו של המערער. בית המשפט הצבאי לערעורים הרשיע את המערער. בית המשפט קבע כי תכלית התקנה היא בטיחותית וכי פעולותיה של המערערת, שהיו מבצעיות ולא בטיחותיות, אינן נופלות בגדר החריג. בקשת רשות הערעור של המערער לבית המשפט הצבאי העליון מבוססת על שלוש שאלות: האחת, האם מכשיר קשר צריך להיחשב כ"טלפון"; שנית, היקף החריג הרגולטורי; ושלישית, האם יש להטיל אחריות פלילית על נורמות אוסרות מעורפלות. בית המשפט דוחה את בקשת רשות הערעור, שכן פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים תואם את החלטותיו הקודמות. תכלית פסק הדין היא בטיחות, ובמקרים קודמים נקבע כי מכשיר קשר צריך להיחשב כמכשיר טלפון. זאת ועוד, החריג הרגולטורי פורש כמחריג את מעשיו של המערער, ובית המשפט אינו מתערב בכל טעות פרשנית. פסק הדין מצביע על הקשיים הפרשניים סביב התקנה ומציע למחוקק המשנה לשקול אותה מחדש. מהתשובה לבקשה עולה כי בחינה מחודשת זו נמשכת. לפיכך, רשות הערעור נדחית, שכן המקרה אינו מעורר סוגיות חדשות, והטעות הנתפסת בפסק הדין אינה מחייבת בירור נוסף.