ת"א 2284-01-22

תקציר

השופט קיבל את עמדת המדינה לפיה יש לבחון את התביעה לסעד הצהרתי כדי לקבוע אם יש לבררה, למחוק אותה או לתקן אותה להמשך בירור. הם הכירו בכך שלבתי המשפט שיקול דעת רחב להיעתר לבקשות לסעד הצהרתי ועליהם להפעיל לשם כך מבחני עזר. עם זאת, השופט מצא כי התובעים לא הוכיחו אינטרס לגיטימי לפצל את שמיעתם לתביעה לסעד הצהרתי וסעד כספי. תביעתם של התובעים לסעד הצהרתי נועדה בראש ובראשונה לשמש "פעולה ראשונה" לקראת תביעה נוספת לסעד אופרטיבי, אך הם לא הצליחו להצדיק גישה זו. כמו כן, הדגישה השופטת כי אין להשתמש בתביעות לסעד הצהרתי כאמצעי לעקיפת תשלום שכר טרחה הכרוך בתביעות כספיות. באשר למהות התביעה, קבעה השופטת כי מאחר שנזקי התובעים טרם נקבעו, לא ניתן להכריע בטענת הרשלנות. השופט ציין כי נזק הוא יסוד מכריע ברשלנות וכי במקרה זה עילת התביעה הנזיקית טרם הבשילה. לפיכך, לא ניתן היה לקיים את התביעה, כפי שהוצגה. השופטת העניקה לתובעים ארכה עד ליום 6.9.2023 לשקול תיקון תביעתם והוספת סעד כספי. אם לא הוגשה בקשה לתיקון התביעה עד למועד זה, התביעה תימחק. לנאשמים נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, שיחולקו ביניהם.