ת"פ 20185-01-13

תקציר

היחס בין תיקון 113 להסדרי טיעון אינו מוגדר במפורש בחקיקה. סוגיה זו צריכה להיבחן במסגרת החוק העוסק בהסדרי טיעון, הנדון בימים אלה בכנסת. עם זאת, בית המשפט העליון קבע עקרונות מחייבים בנושא זה. לדברי בית המשפט, מתחם הענישה משקף את חומרתה הרעיונית והקונקרטית של העבירה והענישה המקובלת, ואילו הסדרי הטיעון משקפים את כוח המיקוח של שני הצדדים. פסק הדין משנת 2002 קבע "נוסחת איזון" לבחינת הסדרי טיעון, אותה יש להחיל יחד עם תיקון 113. בית המשפט קבע כי במקרים בהם קיים ספק לגבי מאזן הסדר הטיעון, יש לקבוע תחילה את טווח הענישה ולאחר מכן לבחון את ההסדר. השיטה דורשת הסבר רק כאשר קיים ספק לגבי האיזון. הוראות התיקון ופסק הדין משנת 2002 אינן סותרות זו את זו. במקרה הנוכחי, הכולל תקיפה וסחיטה, קיים ספק משמעותי אם הסדר הטיעון מאוזן. העבירות חמורות והמחוקק אינו מעודד שפיטה עצמית. התכנון וההתנהגות הבריונית של הנאשמים חמורים. למרבה המזל, הקורבן לא סבל מפגיעות גופניות. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה ההולם מתחיל במעט יותר משנה מאסר בפועל ומסתיים פי שלושה. קיימות נסיבות אישיות חיוביות הקשורות בנאשמים, לרבות הודאתם, חרטה והיעדר רישום פלילי (למעט נאשם מס' 3, בעל עבר לא חמור). העונש הקל המוצע בהסדר הטיעון נובע בעיקר מקשיים ראייתיים. בית המשפט אמנם אינו חש בנוח עם ההסדר, אך עליו לנהוג באיפוק ולכבד את הסכמת הצדדים, מה גם שהמדינה מחקה את עבירת החטיפה מכתב האישום. כך מתקבל הסדר הטיעון, והנאשמים נידונים לעבודות שירות, קנסות ומאסרים על תנאי.