ע"א 1946/01
החלטה עליון
תקציר
בית המשפט העליון דחה ערעור שכנגד מחוסר מעמד, שכן המשיבים לא הצליחו להוכיח כי נפגעו מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הערעור שכנגד תקף ממצאים אגביים והערות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שהיו חסרות תוקף אופרטיבי ואינן מחייבות. דברים אלה, שנאמרו על ידי בית המשפט המחוזי לצד דחיית תביעה נגד המשיבים, לא הקנו להם זכות ערעור. בית המשפט הסביר כי ערעור שכנגד כפוף לאותן דרישות כמו ערעור, לרבות התנאי שהמערער היה חייב להיפגע מפסק הדין. לכל היותר ניתן היה לראות בקביעות שבמחלוקת המלצות חסרות תוקף משפטי, וערכן המשכנע לא הקנה מעמד למשיבים. יתר על כן, ההחלטות נעדרו סופיות ועוצמה מחייבת המאפיינות פסק דין, ולכן לא ניתן היה לערער עליהן. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של זכות הערעור, אך ציין כי היא תחומה בגבולות מסוימים. אין מדובר במקרה גבולי, והיעדר השפעה מחייבת חד-משמעית של דברי בית המשפט המחוזי מנע את מימוש זכות הערעור. לבסוף, ציין בית המשפט כי החלטתו לא מנעה מהמערערת לטעון בהתדיינות עתידית כי המשיבים כבולים להערותיו של בית המשפט המחוזי, שכן דחיית הערעור שכנגד יצרה השתק בעניין זה.
חקיקה מקושרת
ע"א 1946/01 הקרן לטיפול בחסויים נ' האפוטרופוס הכללי, עליון (24.2.2002)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.