ע"א 3861/13

תקציר

פסק הדין מתווה את פסק הדין בערעור על ביטול הסכם ואת החובה להשבת תשלומים שהתקבלו על פי החוזה. בית המשפט המחוזי פסק בעבר לטובת כונסי הנכסים, שביטלו הסכם עם המערערים לאחר שהפרו את תנאיו. על פי דיני החוזים, ביטול כרוך בחובת השבה, אשר בית המשפט הורה על החזרתה למערערים. עם זאת, טענו המערערים כי כונסי הנכסים מנעו מהם השבה כדין, לרבות שווי מקרקעי התמורה שמסרו. כונסי הנכסים טענו כי החלטת בית המשפט הקודמת הגבילה אותם להשבת הכספים ששולמו בפועל על ידי המערערים. השופטים קבעו כי ההחלטה הקודמת אינה שוללת השבה מלאה, שהיא דרישת החוק הסטנדרטית, וכי פרשנות הכונסים אינה נכונה. יתר על כן, השבה חלקית תביא להתעשרות שלא כדין של כונסי הנכסים על חשבון המערערים. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את סכום ההשבה המגיע למערערים, לרבות שווי מקרקעי התמורה. עוד קבע בית המשפט כי על כונסי הנכסים לשלם למערערים הוצאות פיתוח בתוספת ריבית, שכן אלה לא נפרעו כראוי. לבסוף ציינו השופטים כי הם מצפים מכונסי הנכסים, הפועלים מטעם בית המשפט, להתנהל בקלילות ובתום לב, והורו לכונסים לשלם למערערים הוצאות בסך 20,000 ₪. השופטת נאור הציעה הנחיה מצומצמת יותר לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, והציעה כי המערערים יוכלו להגיש בקשה חוזרת עם הוראות בתוך פרק זמן מוגדר.