ת"א 7979-08-22

תקציר

## ניתוח משפטי: פסילת חוות דעת מומחה וחידושים משפטיים **רקע:** התיק דנן עוסק בתביעה כספית בגין נזקי גוף, במסגרתה הגיש התובע בקשה לפסילת חוות דעתה של המומחית בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' סילבנה פניג, או לחילופין למינוי מומחה חלופי. הבקשה הוגשה לאחר קבלת חוות הדעת, משלוח שאלות הבהרה וחקירה נגדית של המומחים. **עיקרי הסוגיות המשפטיות והחידושים:** 1. **פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט:** * **הלכה מושרשת:** הפסיקה קובעת כי פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט היא צעד חריג שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים. כאמור בסעיפים 22-23 להחלטה, ההלכה הפסוקה (רע"א 8209/22 פלונית נ' המרכז הרפואי ורע"א 5603/21 פלוני נ' אוניברסיטת בן גוריון) קובעת כי פסילה תיעשה רק כאשר עלול להיגרם עיוות דין לאחד הצדדים, או כאשר המומחה פעל בחוסר תום לב. במקרים בהם בקשת הפסילה מוגשת לאחר הגשת חוות הדעת, הדרישה להתקיימות התנאים הללו מחמירה אף יותר. * **יישום במקרה הנוכחי:** בית המשפט קבע כי התובע לא הציג טעמים המצדיקים את פסילת חוות הדעת או מינוי מומחה חלופי. הנימוקים לכך כוללים: * **היעדר טענות חדשות:** התובע טען לראשונה לאחר חקירת המומחים כי חוות הדעת לא התייחסה מספקת לתסמונת ההמרה. בית המשפט ציין כי אפשרות זו לא הועלתה על ידי המומחה האורתופד ואף לא על ידי הפסיכיאטר מטעם התובע. * **התמודדות עם האפשרויות השונות:** המומחית התייחסה באופן מנומק, מסודר ומשכנע לשלול את האפשרויות של התחזות (Malingering), תסמונת Factitious והפרעה נוירולוגית פונקציונלית (תסמונת המרה). בית המשפט ראה בכך מענה מספק גם אם הדבר התבצע בשלבים מאוחרים יותר של ההליך. * **התמודדות עם עבר רפואי:** התובע בעל עבר רפואי בתחום הפסיכיאטריה, לרבות נכות פסיכיאטרית צמיתה בהליך אחר. המומחית קבעה נכות צמיתה, והתובע בחר להעלות את טענותיו לאחר שקיבל את קביעות המומחים לגבי שלילת התחזות, אך לא קיבל את קביעותיה לגבי תסמונת ההמרה. 2. **חידושים משפטיים ומשמעותיהם:** * **הסתמכות על הבנת המומחה למורכבויות אבחנתיות:** המקרה מדגיש את האתגרים באבחון מצבים פסיכיאטריים, ובפרט את ההבחנה בין סימפטומים הנובעים מפגיעה אמיתית, לבין התחזות, תסמונת Factitious או הפרעה נוירולוגית פונקציונלית. התייחסות המומחית להבחנות אלו, גם אם התפתחה לאורך ההליך, משקפת את ההבנה המשפטית כי המומחה נדרש לבחון את מגוון האפשרויות האבחנתיות הרלוונטיות. * **גמישות בהליך השיפוטי:** בית המשפט לא שלל את האפשרות שהמומחית תשלים את חוות דעתה או תבהיר את עמדתה בשלבים מאוחרים יותר של ההליך. בכך, בית המשפט מעודד שקיפות ודיון מעמיק, תוך איזון עם הצורך בסיום הליכים. * **הבחנה בין "תסמונת המרה" לבין "הפרעה נוירולוגית פונקציונלית":** סעיף 10 להחלטה מצביע על התפתחות במינוח הרפואי, כאשר "תסמונת ההמרה" (Conversion Disorder) הוחלפה ב"הפרעה נוירולוגית פונקציונלית" (Functional neurological symptom disorder). שימוש במינוח המעודכן יכול להצביע על התקדמות בהבנה הרפואית ועל הסטנדרט המקצועי המצופה ממומחים. * **הבחנה בין התחזות (Malingering) לתסמונת Factitious:** סעיפים 11 ו-14 להחלטה מדגימים את ההבחנה הדקה בין מצבים אלו. התחזות נובעת מרצון להשגת רווח משני (למשל, פיצוי כספי), בעוד שתסמונת Factitious נובעת מהצורך ברווח ראשוני (למשל, תשומת לב). היכולת של המומחית לשלול התחזות (כמצב שאינו בתחום המומחיות הפסיכיאטרית) וגם את תסמונת Factitious, תוך התמקדות בהפרעה נוירולוגית פונקציונלית, מראה על רמת בחינה מעמיקה. * **הקשר בין עבר פסיכיאטרי לתאונה הנוכחית:** סעיף 9 להחלטה מציג את הקשר בין התאונה הנוכחית לבין החמרה של בעיות רגשיות קודמות. הדבר מדגיש את החשיבות של בחינת רקע רפואי קיים בקביעת הקשר הסיבתי והיקף הנכות. **סיכום:** ההחלטה מדגימה את הדרישות הגבוהות לפסילת חוות דעת מומחה, ואת נכונות בית המשפט לבחון את מגוון האפשרויות האבחנתיות הרלוונטיות. היא גם מצביעה על התפתחויות במינוח ובהבנה של מצבים פסיכיאטריים מורכבים, ועל החשיבות של דיון מעמיק ומנומק בין הצדדים והמומחים. החלטת בית המשפט לדחות את הבקשה לפסילת חוות הדעת, על אף המורכבות האבחנתית וההתפתחויות בהליך, מדגישה את מחויבותו להליך שיפוטי יעיל וצודק, תוך שמירה על עקרונות יסוד של הדין.