עב"ל 27751-09-13

תקציר

הערעור מבקש לקבוע האם אירוע בו נדקר המשיב נחשב לתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. הפסקה פותחת בפירוט הסעיפים הרלוונטיים בחוק הביטוח הלאומי והשלכותיהם על הגדרת "תאונת עבודה". בית המשפט מסביר כי החלטת בית המשפט המחוזי אמנם היטיבה עם המשיב, אך הוא יבחן מחדש את הראיות שהוצגו. בית הדין מסכים עם קביעתו של בית הדין האזורי כי ביתו וחצרו של המשיב משמשים כמקום עבודתו וכי הוא היה בדרכו לבצע עבודה בעת שהותקף. עם זאת, בית המשפט בוחר להתעלם ממסקנה זו, ולהתמקד במקום זאת בנטל ההוכחה המוטל על המשיב כעובד עצמאי. על פי החוק, עובד עצמאי חייב לספק ראיות לכך שהאירוע התרחש הן במהלך עבודתו והן כתוצאה ממנה. כאן, בית המשפט קובע כי אמנם ייתכן שהמשיב עבד בעת האירוע, אך אין די ראיות המצביעות על כך שהתקיפה נגרמה מעיסוקו. מצבו הנפשי של התוקף, ולא אופי עבודתו של המשיב, נחשב אחראי לדקירה. לפיכך, בית הדין מגיע למסקנה כי המשיבה לא עמדה בקריטריונים הנדרשים, ולא ניתן לסווג את האירוע כתאונת עבודה. לפיכך, הערר מתקבל, וההחלטה להכיר בדקירה כתאונה בעבודה נדחית.