עע"מ 7099/20

תקציר

המחלוקת בין עיריית טירה לבין המשיב נסובה סביב פריצת הדרך הבלתי מורשית לכאורה של העירייה למקרקעין של המשיב והריסת מבנה במקום ללא הליך הוגן. בשנת 2011 הגיעו הצדדים להסכמה, המכירה בזכותו של המשיב לפיצוי, כאשר הסכום ייקבע על ידי שמאי. עם זאת, המשא ומתן התפוצץ לאחר שהמשיב חלק על סכום הפיצוי המוצע על ידי העירייה. בשנת 2019 הגיש המשיב עתירה נוספת, שהובילה להסכם חדש לקביעת פיצוי באמצעות שמאי מוסכם, אשר קיבל תוקף על ידי בית המשפט. חוות הדעת של השמאי, לטובת המשיב, הוגשה בשנת 2020. העירייה, שלא הסכימה עם הסכום, ערערה על פסק הדין וביקשה עיכוב ביצוע. המשיב טען כי פניית העירייה אינה כשירה וכי סיכויי ההצלחה שלהם בערעור הם מזעריים. כמו כן, נרשמו זכויותיו של המשיב במקרקעין, והעירייה לא הוכיחה סיכון לנזק בלתי הפיך מביצוע פסק הדין. בית המשפט דחה את בקשת העירייה לעיכוב ביצוע, וקבע כי הם לא עמדו בתנאים הנדרשים. לגופו של עניין, העירייה לא הראתה סיכויי הצלחה בערעור ומאזן הנוחות נטה לטובת המשיב. יתר על כן, העירייה לא הצליחה להוכיח את הקושי הפוטנציאלי בהחזר הפיצויים אם ערעורה יתקבל. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה, הורה לעירייה לעמוד בהתחייבויותיה ופסק למשיבה הוצאות בסך 7,000 ₪.