עב"ל 1091/00

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה של עובד שלקה באוטם שריר הלב, וביקש להכיר בו כתאונה בעבודה. תביעת העובד נדחתה, והשופט קבע כי אין די ראיות להוכיח כי האירוע נגרם כתוצאה מעבודתם. העובד ערער על החלטה זו, אך השופט עמירם רבינוביץ' מצא כי ההחלטה הראשונית נכונה. עם זאת, דעתו של השופט רבינוביץ' שונה מזו של עמיתתו, השופטת ורדה וירט-ליבנה, שגם היא דחתה את הערעור. לדברי השופט רבינוביץ', נראה כי העד המומחה סבר כי מצבו הרפואי הקודם של העובד היה הגורם העיקרי לאוטם, בעוד שתרומתו של אירוע העבודה הייתה מזערית. תפיסה זו סותרת פסיקות קודמות שקבעו אמת מידה סובייקטיבית להערכת ההשפעה של אירועים הקשורים לעבודה. על פי תקדימים אלה, יש להעריך את ההשפעה של מאמץ או גורם לחץ מנקודת המבט של בריאותו ואישיותו האישית של העובד בעת האירוע. מקרים קודמים הכירו בכך שאירועים חריגים הקשורים לעבודה, כגון מאמץ פיזי חריג או לחץ נפשי, עלולים לגרום או לתרום לאוטם שריר הלב, ועל בית המשפט להתמקד במושג המשפטי של סיבתיות ולא במושג הרפואי. למרות עדותו של המומחה, השופט רבינוביץ' סבר כי היה מקום להכיר באירוע כתאונה בעבודה או, לכל הפחות, כי היה מקום למנות מומחה רפואי אחר שיבחן את התיק. עם זאת, בהסכמה עם פסק הדין הראשוני וחוות דעתה של השופטת וירט-ליבנה, הערעור נדחה בסופו של דבר.