ע"א 915/91

תקציר

בערעור על אחריות המדינה לנזקים הנובעים ממעשיו או מחדליו של המפקח על הביטוח, בחן בית המשפט העליון את האחריות והרשלנות הפוטנציאלית במתן רישיון מבטח ובהחזקתו. הפרשה התעוררה לאחר קריסתה של חברת הביטוח הזרה מיד-אטלנטיק, הרשומה בישראל והנפיקה פוליסות לביטוח רכב. המשיבים, שלא יכלו לקבל פיצויים מהמבטחת עקב הפירוק, תבעו את המדינה בטענה לרשלנות בכך שלא ביטלו את רישיון המבטח והודיעו על כך למבוטחים במועד. בית המשפט הבחין בין חובות זהירות "טכניות" ו"נורמטיביות", והגיע למסקנה כי בעוד שהמפקח על הביטוח יכול היה לצפות את הנזקים, הפעלת שיקול הדעת הרשלנית אינה מעידה באופן אוטומטי על חובת זהירות משפטית, במיוחד כאשר מדובר בשיקולי מדיניות רחבים. בית המשפט הדגיש כי פעולות שלטוניות הכרוכות בשיקול דעת, כגון הסדרת חברות הביטוח, הן מובחנות ומחייבות איזון זהיר בין האינטרסים הציבוריים והכלכליים. משכך, קבע בית המשפט כי אין חובת זהירות המוטלת על המשיבים, ויישר את ההחלטה עם פרקטיקות משפטיות השוואתיות המגבילות הטלת אחריות על המדינה בגין החלטות שבשיקול דעת. בסופו של דבר, נדחתה טענת המשיבים, תוך הדגשת המורכבות והמגבלות סביב אחריות המדינה בהחלטות מינהליות. עם זאת, צוין כי צעדי חקיקה מאוחרים יותר, כמו חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התייחסו מאז לסוגיות דומות על ידי הבטחת פיצוי מבלי להסתמך על רשלנות של גופי המדינה.