דב"ע מב/2 - 5

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין ארגון עובדים לחברה על מהותו של הסכם ועל סמכותו של בית הדין לדון בו. בית הדין האזורי קבע תחילה כי ההסכם בין האגודה לחברה הוא הסכם קיבוצי, ולכן לבית המשפט הייתה סמכות. עם זאת, על כך הוגש ערעור. בית הדין לערעורים קבע כי ההסכם אינו הסכם קיבוצי, אלא חוזה סדיר בין החברה לבין האיגוד כמייצגי עובדים מסוימים. בית הדין נימק זאת בכך שההסכם הקיבוצי בין החברה לבין ההסתדרות, ארגון העובדים הכללי, החריג במפורש עובדים מסוימים מתחומו, והסכם זה היווה חוזה לטובת צד שלישי. מסקנה זו התבססה על ההבנה כי כוונת הצדדים הייתה ליצור חוזה סדיר ולא הסכם קיבוצי. משכך, קבע בית הדין לערעורים כי לבית הדין האזורי אכן נתונה סמכות לדון בעתירה שכן מדובר בתביעה המבוססת על יחסי עובד-מעביד, בדומה לתביעה ייצוגית, והחזיר את התיק לבית הדין האזורי להמשך הליכים מבלי לטעון לפסול הליכים. פסק הדין הדגיש את הגישה המעשית והנכונה מבחינה משפטית בה נקטו הצדדים ואישר כי אין צורך שצד כלשהו יישא בהוצאות כלשהן.