תת"ע 8342-05-22

תקציר

התיק סובב סביב נאשם שהוגש נגדו כתב אישום בגין החזקת או שימוש בטלפון בעת נהיגה ללא דיבורית. העבירה תועדה מרחוק על ידי שוטר באמצעות מצלמה. הנאשם טען כי יש לדחות את הראיות שנאספו נגדו מכמה טעמים. ראשית, כי לא ניתן להגיש את התמונות שצילם השוטר על פי "הנהלים הרגילים" ועליהן לעמוד בדרישות לפי סעיף 27א לפקודת התעבורה. בית המשפט חלק על כך, בקובעו כי סעיף 27א יוצר "מסלול מקוצר" להגשת ראיות ואינו מונע שימוש בהליכים רגילים. שנית, הנתבע טען כי הצילומים אינם מוכיחים מעבר לספק סביר כי החפץ בידו של הנהג היה טלפון. בית המשפט דחה טענה זו, שכן התמונה חיזקה את עדותו של השוטר, שצפה בעבירה בזמן אמת ותיאר את החפץ כטלפון. שלישית, הנאשם טען כי הגשת תמונות של הנהג בתוך הרכב מהווה פגיעה בפרטיות. בית המשפט צידד בתביעה, וטען כי הנהג, בעת שנסע בדרך ציבורית, אינו יכול להיחשב כמי שנמצא ברשותו של אדם וכי הצילום שירת מטרה ראויה. לבסוף, טען הנאשם כי הדיסק המכיל את הקבצים הדיגיטליים צריך להיות מוגש על ידי השוטר שצרב אותם, דבר שגם בית המשפט דחה בקובעו כי הדיסק הוא כלי להצגת הראיות בלבד ואינו נחשב לחומר חקירה נוסף. נוכח הראיות ועדותו של התובע, הרשיע בית המשפט את הנאשם בביצוע העבירה של החזקת טלפון בזמן שהרכב היה בתנועה.