סע"ש 50125-06-20

תקציר

התובע, נוירוכירורג במקצועו, פוטר מתפקידו בבית חולים ממשלתי ובתאגיד בריאות פרטי הקשור אליו בתקופת המבחן. התובע טען כי פוטר שלא כדין משיקולים זרים ותלונות שווא מצד קולגות שקינאו בהצלחתו. הנתבעים טענו כי הפיטורים היו כדין, בהתבסס על תלונות רבות על דפוסי התנהגות חמורים של התובעת אשר חרגו מסטנדרט ההתנהגות המצופה מרופא בבית חולים ממשלתי רב תחומי. בית המשפט מצא כי טענות התובע אינן תקפות וכי הנתבעים ניהלו הליך מנהלי תקין. נפסק כי התובע פוטר כדין בתום תקופת המבחן מסיבות ענייניות, לאחר הליך שימוע תקין, ובהתבסס על תלונות רבות תקפות על התנהלותו. הטענות, שנמצאו נכונות, נגעו להפניה בלתי הולמת של התובעת מטופלים מהרפואה הציבורית לפרטית, הפרת כללי האתיקה הרפואית, חוסר אמינות, קושי בעבודת צוות וחוסר נאמנות לבית החולים. זאת ועוד, בית הדין קבע כי גם פיטוריו של התובע מהתאגיד היו כדין, שכן העסקתו שם מותנית בעבודתו בבית החולים. לפיכך, נדחו תביעות התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרת חוקי המינהל הציבורי ופיצוי כספי מהתאגיד בגין אי קיום שימוע. עם זאת, בית המשפט מצא כי פרטיותו של התובע נפגעה כאשר פרטי התלונות והכוונה לזמן אותו לשימוע הודלפו לזרים לפני שהוזמן רשמית. המדינה חויבה לשלם לתובע פיצוי בגין לשון הרע בסך 20,000 ₪. בקשת התובעת לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש נדחתה, שכן בית הדין לא מצא פגמים בהליך הפיטורים ולא הוכח כי הנתבעים היו מעורבים בסיקור תקשורתי שלילי. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והתובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך 10,000 ₪.