עת"מ 14016-02-11

תקציר

העותר, שהתגורר בכפר ביר אונה שבגדה המערבית, ביקש לקבל רישיון לישיבת קבע בישראל, בטענה למגורים רצופים באזור מאז שנת 1967. עם זאת, הראיות שהציג העותר, לרבות פנקס ביקורים בכנסייה ותצהירים, לא הספיקו להוכחת טענתו, שכן הן סותרות ראיות אובייקטיביות אחרות. העותר נרשם במפקד האוכלוסין בגדה המערבית בשנת 1968 עם כתובת בבית לחם, והוא חידש את תעודת הזהות שלו בשנת 1975 עם אותה כתובת בבית לחם. העותר לא הצליח להראות כי הרישום במפקד היה שגוי, ואף לא סיפק הסבר משכנע לשמירת כתובת בית לחם בתעודת הזהות שלו. יתר על כן, טענותיו של העותר בנוגע למגוריו בביר אונה זמן קצר לאחר מלחמת 1967 הופרכו על ידי ראיות המצביעות על קשר לבית לחם. בית המשפט מצא את החלטת המשיב סבירה ודחה את העתירה, בקובעו כי העותרת לא עמדה בנטל ההוכחה המוגבר הנדרש למתן רישיון לישיבת קבע. עם זאת, לא נאסר על העותרים להגיש בקשה למעמד בישראל באמצעות מנגנונים אחרים. פסק הדין דחה את העתירה, וצו ביניים האוסר על ביטול הרישיון הזמני הוארך עד ספטמבר 2015.