מ"ת 12939-11-22

תקציר

השופטת לאה שלזינגר שמאי פסקה בבקשה לעכב את המשיב, שהואשם בנהיגה בשכרות, עד תום ההליכים המשפטיים, וכן לשלול את רישיון הנהיגה שלו בתקופה זו. השופט קיבל את טענות התביעה כי קיימות ראיות טובות לאשמתו של המשיב, לרבות תוצאות בדיקת נשיפה שהצביעו על ריכוז אלכוהול גבוה, וכי המשיב היווה סיכון גבוה בשל הרשעה קודמת בנהיגה בשכרות, וכן בעבירת סמים. השופט דחה את טענת ההגנה כי המשיב לא נהג ברכב, אלא ישן בו לאחר שהתקלקל, והדגיש כי ישיבה במושב הנהג עם מנוע דולק, מהווה "נהיגה" על פי החוק. עוד קבעה כי הראיות מצביעות על כך שהמשיב אכן היה שיכור, למרות טענתו כי רמת האלכוהול הגבוהה נבעה מניתוח שעבר לאחרונה. בהתחשב בחומרתה של נהיגה בשכרות ובמסוכנותה לציבור, לצד עברו הפלילי של המשיב, הגיע השופט למסקנה כי יש צורך במעצר בפועל ובשלילת רישיון. עם זאת, היא הנחתה את שירות המבחן להגיש תסקיר בדבר מסוכנותו של המשיב ושחרורו האפשרי בתנאים חלופיים, לרבות אפשרות למעצר בית בפיקוח. השופטת הדגישה כי הנחייתה אינה מבטיחה חלופת מעצר. בנוסף, הורה השופט על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, בקובעו כי אינטרס ההגנה על הציבור גובר בבירור על האינטרס של המשיב. החלטה זו התבססה על פסיקה קודמת שקבעה "חזקת מסוכנות" לנהגים שיכורים, שהצדיקה את שלילת רישיונם עד תום משפטם. המשיב שוחרר בתנאים מסוימים עד לדיון הבא. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין על פי החוק.